הסוגיה הנדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 26.9.2024, אשר דחתה בקשה לדחיית תביעה על הסף והורתה על המשך בירור התביעה. הסוגיה המרכזית הנדונה היא פרשנות הסכם גירושין שאושר בבית הדין השרעי והשפעת סעיף בטל בהסכם על הסכמות נוספות שנקבעו בו, וכן שאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה לדון בפרשנות הסכם זה.
פרטי המקרה הצדדים (המבקש והמשיבה) נישאו בשנת 2011 והתגרשו בשנת 2024. ביום 2.1.2024 נחתם הסכם גירושין בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית הדין השרעי. הסכם זה כלל סעיף שבו הצדדים התחייבו לשתף פעולה לצורך קבלת היתר נישואין במשרד הפנים (ככל הנראה בהקשר של נישואין בחו"ל או נישואין אזרחיים, בהינתן שהם התגרשו בבית הדין השרעי).
המשיבה הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה ביקשה לאכוף את הסכם הגירושין, ובפרט את הסעיף המקנה לה זכות להתגורר בדירת המגורים המשותפת עד יום מותה, וכי הדירה תעבור לבעלות ילדיה לאחר מכן. המבקש (האב) הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי הסעיף בהסכם הגירושין המתייחס להיתר הנישואין בטל מעיקרו (כיוון שמתן היתר נישואין אינו בסמכותם של הצדדים או בית הדין השרעי, ודבר זה עלול לסתור את חוק איסור הפוליגמיה או להוות נישואין אסורים).
לטענתו, בטלות סעיף זה משמעותה בטלות ההסכם כולו, או לכל הפחות בטלות ההסכמות הנוספות הקשורות בה, כגון זו הנוגעת למגורי האם בדירה. עוד טען המבקש כי לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות עניינית לדון בתביעה, שכן הסכם הגירושין אושר בבית הדין השרעי וכי סמכות זו נתונה לבית הדין השרעי.
בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשת המבקש לדחיית התביעה על הסף, וקבע כי יש להמשיך ולברר את התביעה. בית המשפט קמא קבע כי יש לבחון את פרשנות ההסכם ואומד דעת הצדדים בעת חתימתו, וכי עניינים אלו אינם מצדיקים דחייה על הסף.
טענות המבקש המבקש טען כי שגה בית המשפט קמא כאשר דחה את בקשתו לדחיית התביעה על הסף. לטענתו, הסעיף בהסכם הגירושין המתייחס להיתר הנישואין הוא סעיף "בטל מעיקרו" מסיבות של תקנת הציבור וחוקיות. הוא טען כי בטלות סעיף זה גוררת את בטלות ההסכם כולו או לכל הפחות בטלות ההסכמות הקשורות בו, ובפרט ההוראה בדבר מגורי המשיבה בדירה. המבקש הדגיש כי במידה וסעיף מהותי בהסכם בטל, אין מקום לאכוף סעיפים אחרים באותו הסכם. בנוסף, טען המבקש כי הסמכות העניינית לדון בפרשנותו של הסכם גירושין שאושר בבית הדין השרעי נתונה לבית הדין השרעי בלבד, וכי לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות לדון בתביעה זו. המבקש ביקש להעביר את התיק לבית הדין השרעי.
דיון והכרעה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט אריה נאמן) דחה את בקשת רשות הערעור. בית המשפט המחוזי חזר על העיקרון לפיו ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים הנוגעות לסדרי דין או לדחיית בקשות על הסף, למעט במקרים חריגים ונדירים שבהם ההחלטה עלולה לגרום נזק בלתי הפיך, לפגוע באופן בלתי הפיך בזכויות הצדדים, או לחרוג באופן בוטה מסמכות.
השופט נאמן קבע כי המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת ערעור בשלב זה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי טענותיו של המבקש בדבר בטלות הסכם הגירושין או סעיפים בו, מחייבות בירור עובדתי מעמיק של נסיבות חתימת ההסכם, אומד דעת הצדדים כפי שהיא משתמעת מלשונו של ההסכם ומנסיבות העניין, וכן בחינה של יחסי התלות בין הסעיפים השונים בהסכם. בירור זה אינו יכול להיעשות בשלב מקדמי של דחייה על הסף. בית המשפט ציין כי אף אם יתברר כי הסעיף בדבר היתר נישואין בטל, אין בכך כדי להצדיק באופן אוטומטי את בטלות ההסכם כולו או את יתר סעיפיו, וכי יש לבחון את ההשלכות של בטלות סעיף אחד על יתר ההסכם, בהתאם לדיני החוזים.
בנוגע לטענת חוסר הסמכות העניינית, בית המשפט המחוזי קבע כי סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בפרשנות הסכמי גירושין שאושרו בבית הדין השרעי הוכרה בפסיקה, וזאת כל עוד מדובר בנושאים אזרחיים הנובעים מהסכם הממון, ובהיעדר הליך מקביל תלוי ועומד בבית הדין השרעי. בית המשפט הדגיש כי כאשר בית הדין השרעי מאשר הסכם ממון, הוא פועל כמעין ערכאה שיפוטית המוסמכת לאשר הסכמים אזרחיים בין בני זוג, ולכן סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בפרשנות הסכם כזה קיימת.
לסיכום, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, וקבע כי ההחלטה קמא נכונה וראויה. בית המשפט הורה למבקש לשלם למשיבה הוצאות בסך 7,500 ש"ח.
