ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בקריות שניתן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. הערעור נסב על קביעות בית משפט קמא בנוגע לאיזון תשלומי שכירות שהתקבלו מנכס משותף, חיוב בהוצאות משפטיות (שכר טרחת שמאי) והשבת צו מניעה.
רקע עובדתי: המערער והמשיבים 1-2 הם אחים. למערער אח נוסף, שהלך לעולמו והוא אביהם של המשיבים 3-5 ובעלה של משיבה 6. המדובר בבעלות משותפת על קרקע הידועה כגוש XXX חלקה X מאדמות XXX, כאשר לכל אחד מהצדדים חלקים שונים בקרקע.
המערער הגיש תביעה לפירוק שיתוף בקרקע. במהלך הדיונים בבית משפט קמא, הסכימו הצדדים למינוי שמאי מקרקעין להערכת שווי הקרקע, והוסכם כי כל צד ישלם את חלקו היחסי בשכר טרחתו. שמאי המקרקעין העריך את שווי הקרקע, ובהתאם לכך נקבע שווי חלקו של המערער בקרקע.
בית משפט קמא קיבל את תביעת פירוק השיתוף, והורה על תשלום פיצוי למערער תמורת חלקו בקרקע. עם זאת, בית המשפט חייב את המערער בהחזר תשלומי שכירות שקיבל המערער עבור שימוש בקרקע, וזאת בטענה כי הסכומים שקיבל חרגו מחלקו היחסי. בנוסף, בית משפט קמא ביטל צו מניעה זמני קודם שניתן למערער, שמנע בנייה בקרקע ללא הסכמתו.
טענות המערער בערעור: המערער ערער לבית המשפט המחוזי על שלושה עניינים מרכזיים:
- איזון תשלומי שכירות: המערער טען כי שגה בית משפט קמא כשחייב אותו להחזיר סכומי שכירות שקיבל, וזאת מבלי לבחון את ההוצאות שהוציא בגין ניהול הקרקע והכנסת שוכרים. הוא טען כי הכנסותיו מהשכרת הקרקע היו נמוכות מהנטען, וכי ההוצאות ששילם בפועל היו גבוהות יותר.
- חיוב בהוצאות שמאי: המערער טען כי שגה בית משפט קמא כשחייב אותו במחצית שכר טרחת השמאי, שכן לטענתו המשיבים הם אלו שחפצו במינוי שמאי, ובהתאם להסכמות, עלות השמאי הייתה אמורה להתחלק לפי חלקם היחסי בקרקע (ולא מחצית לכל צד).
- ביטול צו המניעה: המערער טען כי ביטול צו המניעה שניתן בעבר מונע ממנו זכויות בקרקע ופוגע באינטרסים שלו, בפרט כאשר הפיצוי המגיע לו טרם סולק, וקיימת בנייה נמשכת בקרקע.
החלטת בית המשפט המחוזי (הרכב השופטים: סארי ג'יוסי – אב"ד, עפרה אטיאס, ניצן סילמן): בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי:
- איזון תשלומי שכירות: בית המשפט קיבל את טענת המערער וקבע כי שגה בית משפט קמא כשחישב את החזר השכירות מבלי להתייחס להוצאות שהוציא המערער בגין השכרת הקרקע. השופט סילמן (שכתב את פסק הדין) קבע כי היה מקום להורות על ביצוע חשבון כולל של ההכנסות וההוצאות, וכי יש לקבל את טענת המערער ולהורות על קיזוז ההוצאות שהוציא. בית המשפט הורה על שינוי גובה הסכום שעל המערער להחזיר, וקבע כי עליו להחזיר סך של 2,829 ש"ח בלבד.
- חיוב בהוצאות שמאי: בית המשפט דחה את טענת המערער בנוגע לחיוב בשכר טרחת השמאי. הוא קבע כי ההחלטה לחלק את שכר הטרחה בחלקים שווים (מחצית לכל צד) היא סבירה ובהתאם להסכמת הצדדים המקורית שצדדים אלו אמורים לשאת במחצית שכר טרחת השמאי.
- השבת צו המניעה: בית המשפט קיבל את טענת המערער בעניין צו המניעה. הוא קבע כי תשלום פיצוי בגין זכויות בקרקע הוא למעשה מכר הזכויות, וכל עוד לא סולקה התמורה (כולל המיסים החלים על הקרקע), למערער ישנן זכויות בקרקע והוא רשאי להתנגד לבנייה שלא על דעתו. בית המשפט הדגיש כי יש לוודא שחיובי המס מסולקים לפני המשך הבנייה, והורה על השבת צו המניעה הזמני שניתן במקור, וזאת עד לסילוק הפיצוי המלא למערער ובכלל זה חיובים ומיסים.
תוצאה: הערעור התקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי ביטל את חיוב המערער בסכום השכירות הגבוה שהושת עליו, והפחית אותו משמעותית. בנוסף, הורה בית המשפט על השבת צו המניעה. חיובי המערער בשכר טרחת השמאי נותרו על כנם.
