בקשת האישה לחיוב הבעל בגט בטענה ליחסים קשים ואלימים, ומנגד טענת הבעל לשלום בית. כן נבחנה זכאות האישה לכתובתה, וכן היבטים של משמורת והסדרי שהות בנוגע לקטינים.
סיכום משפטי:
בית הדין בחן את מערכת היחסים הרעועה בין בני הזוג, שהגיעה לשפל בעקבות אירועי אלימות, חוסר תקשורת, עזיבת הבית וחוסר תפקוד מצד הבעל. על אף טענת הבעל לרצונו בשלום בית, התברר כי אינו עושה דבר לקדם פיוס, ואף לא שיתף פעולה עם הצעות שיקומיות. מנגד, האישה מביעה רצון ברור להתגרש, והביעה תחושת מיאוס, כשהיא מגובה בעדויות ובהתנהלות עקבית לאורך ההליך.
בית הדין הדגיש כי גם כאשר אין עילת כפייה מובהקת, יש להפעיל את עקרון "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת" כאשר המציאות מוכיחה כי המשך החיים המשותפים בלתי נסבל. בית הדין מצא כי אכן מדובר במקרה כזה, ולכן קבע כי יש לחייב את הבעל בגט. יחד עם זאת, טרם הוכרעה שאלת הכתובה ויתר הרכיבים הכלכליים, ואלו יידונו בהמשך.
בנוגע למשמורת והסדרי השהות, לאור הנתונים שבפניו ובעיקר בשל עזיבת הבעל את הבית למשך תקופה ממושכת והעדר שותפות הורית פעילה, בית הדין קבע כי הקטינים יישארו במשמורת האם, והסדרי שהות ייבחנו על בסיס טובת הילדים ובהתאם להתנהלות ההורים.
הרקע המשפטי
לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל נתונים לשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים, ולפי סעיף 3 לחוק בית הדין מוסמך גם בעניינים הכרוכים בתביעת הגירושין.
מה ניתן ללמוד מההחלטה
גם כשאין עילת כפייה מובהקת, בית הדין יכול להורות על גירושין כשהמציאות מוכיחה שאין סיכוי לשלום בית, ושטענת שלום הבית אינה מלווה במעשים.
לקריאה נוספת: עורך דין מזונות | הגדלת מזונות | פסקי דין בדיני משפחה לפי נושא
