ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 19.1.2025 (כב' השופט אליה נוס), אשר קיבל התנגדות לצוואה מאוחרת של המנוחה ודחה אותה, וזאת משום שחרגה מצוואה הדדית קודמת.
רקע עובדתי: המערער והמשיבה הם חלק מששת ילדיהם של המנוחים. המנוחים ערכו ביום 24.2.2009 צוואה הדדית בעדים. המנוח הלך לעולמו בשנת 2015, והמנוחה הלכה לעולמה בשנת 2021. בצוואה ההדדית של המנוחים נקבעו הוראות הדדיות ברורות, לפיהן כל אחד מהם מוריש את רכושו לבן זוגו שנותר בחיים, ולאחר פטירת שניהם, הרכוש יחולק שווה בשווה בין ששת ילדיהם.
עוד נקבע בצוואה סעיף "הסתלקות הדדית", שקבע כי מי שינסה להוריש רכוש בניגוד לצוואה ההדדית – יאבד את זכותו לרשת על פיה. לאחר פטירת המנוח, המנוחה ערכה ביום 10.3.2016 צוואה חדשה (צוואה מאוחרת), אשר חרגה מהוראות הצוואה ההדדית. בצוואה זו, המנוחה שינתה את חלוקת הירושה, וקבעה הוראות שונות מאלו שנקבעו בצוואה ההדדית ביחס לחלקים שירשו ילדיה.
בעקבות כך, הגישה המשיבה התנגדות לקיום הצוואה המאוחרת של המנוחה. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התנגדות המשיבה ודחה את הצוואה המאוחרת, בנימוק שקיימת "הסתלקות הדדית" בהתאם לסעיף 8א לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, וכי המנוחה לא הייתה רשאית לחזור בה מהצוואה ההדדית לאחר פטירת המנוח.
טענות המערער בערעור: המערער, שחפץ בקיום צוואת המנוחה המאוחרת, טען כי:
- פרשנות צוואה הדדית: בית משפט קמא שגה בפרשנות הצוואה ההדדית, ובפרט בסעיף "הסתלקות הדדית" (סעיף 14 לצוואה ההדדית), וכי סעיף זה אינו מונע שינוי של הצוואה לאחר פטירת בן הזוג הראשון.
- עקרון כיבוד רצון המת: יש לכבד את רצונה האחרון של המנוחה, כפי שבא לידי ביטוי בצוואתה המאוחרת.
- הסבר לאי שוויון: המנוחה הסבירה במפורש את הסיבות לשינוי החלוקה בצוואתה המאוחרת (פגיעה מצד חלק מילדיה), וכי יש לכבד רצון זה.
- חובת השבה: נטען כי עורכת הצוואה ההדדית הסבירה למנוחים כי רק אם ישיבו את שנטלו מעיזבון בן הזוג השני יוכלו לשנות את הצוואה. המערער טען כי לא הוכח שהוסברה חובת השבה, וכי לא הוצג כל ביצוע השבה בפועל.
החלטת בית המשפט המחוזי (הרכב השופטים: צבי ויצמן – אב"ד, א. ברנד, כ. בן אליעזר): בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה:
- איסור חזרה מצוואה הדדית: בית המשפט אישר את קביעת בית משפט קמא כי הצוואה ההדדית של המנוחים קבעה איסור ברור על חזרה הדדית מהוראותיה, לאחר פטירת אחד מהם. סעיף 14 לצוואה (סעיף "הסתלקות הדדית") קובע במפורש כי "מי מהיורשים שיפר את הצוואה … לא יירש את חלקו בעזבון …".
- נפקות סעיף 8א לחוק הירושה: בית המשפט חזר על עקרון הפסיקה לפיו סעיף 8א לחוק הירושה מאפשר למנוח לשנות את צוואתו ההדדית רק בחיי שני בני הזוג. לאחר פטירת אחד מהם, היכולת לשנות את הצוואה כפופה להוראותיה המפורשות של הצוואה ההדדית. במקרה זה, נקבע כי הצוואה ההדדית הגבילה באופן מפורש את היכולת לשנות את הצוואה לאחר פטירת המנוח.
- העדר חובת השבה: הטענה לפיה הוסבר למנוחים כי יוכלו לחזור מצוואתם ההדדית רק אם יחזירו את שנטלו מעזבון בן זוגם, נדחתה. בית המשפט קבע כי לא נטען שעובדה זו צוינה בצוואה המאוחרת, ולא הוכח שהדבר נעשה בפועל.
- קביעות עובדתיות של בית משפט קמא: בית המשפט המחוזי קבע כי בית משפט קמא שוכנע שעורכי הצוואה ההדדית עברו עם המנוחים על נוסח הצוואה והבהירו להם את האמור בסעיף "הסתלקות הדדית", ואין מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלו.
תוצאה: הערעור נדחה. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שקיבל את ההתנגדות לקיום הצוואה המאוחרת ודחה אותה, נותר על כנו. המערער חויב בהוצאות המשיבה בסך 25,000 ₪.
