רקע: לפני בית המשפט הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת איריס ארבל אסל) מיום 2.7.14, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת (אלמנת המנוח) לזמן לחקירה רופאים שבדקו את המנוח בחייו.
המנוח הלך לעולמו בשנת 2019 והותיר אחריו צוואות מיום 8.2.16 ו-10.10.16. בהתאם לצוואות אלו, המשיבים (ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים) יורשים את מלוא עזבונו. צו לקיום הצוואות ניתן על ידי הרשם לענייני ירושה ביום 2.4.19.
ביום 21.8.19 הגישה המבקשת התנגדות לקיום הצוואות, בטענה שהמנוח לא היה כשיר לצוות ושהייתה השפעה בלתי הוגנת מצד המשיבים. בהמשך ההליך, מונה מומחה רפואי (ד"ר קורי) אשר קבע בחוות דעתו כי המנוח היה כשיר לצוות במועדי עריכת הצוואות. המבקשת הגישה בקשה לזימון רופאים שבדקו את המנוח לחקירה.
החלטת בית משפט קמא: בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקשת לזימון הרופאים לחקירה. נקבע כי חוות הדעת של המומחה הרפואי שמונה (ד"ר קורי) היא מקיפה ומפורטת, וכי היא נכתבה לאחר שד"ר קורי עיין בכל החומר הרפואי הרלוונטי. בית המשפט קמא קבע כי אין צורך בזימון רופאים נוספים לחקירה, שכן הדבר ייצור סחבת מיותרת ויגרור עלויות כבדות.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור: המבקשת טענה כי בית משפט קמא שגה בדחיית בקשתה לזימון הרופאים. לטענתה, חוות הדעת של המומחה אינה שלמה ואינה מקיפה דיה, וכי קיימים פערים בין הרישומים הרפואיים לבין הממצאים. היא הוסיפה כי יש חשיבות עליונה לחקירת הרופאים המטפלים, אשר טיפלו במנוח באופן שוטף והיו עדים למצבו הקוגניטיבי והנפשי לאורך זמן. המבקשת הדגישה כי זכותה לחקירה של עדים רלוונטיים היא זכות מהותית, וכי מניעתה פוגעת בזכותה להליך הוגן.
החלטת בית המשפט בערעור: בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור. השופט שאול שוחט, סגן נשיא: השופט שוחט קבע כי החלטה בעניין זימון עדים לחקירה היא החלטה דיונית מובהקת, וכי ערכאת הערעור תתערב בהחלטות מסוג זה רק במקרים חריגים ונדירים, כאשר נפלה טעות מהותית או שקיים חשש לעיוות דין.
השופט סקר את הפסיקה הענפה בעניין מעמדה של חוות דעת מומחה בבית המשפט, וציין כי אמנם אין היא מכריעה, אך היא זוכה למשקל רב. במקרה זה, המומחה הרפואי מונה על ידי בית המשפט, ובחן באופן יסודי את כל החומר הרפואי.
השופט הדגיש כי כאשר בית המשפט ממנה מומחה מטעמו, הדרך הראויה לתקוף את חוות דעתו היא באמצעות שאלות הבהרה או בקשה למינוי מומחה נוסף (במקרים חריגים). זימון כל רופא מטפל לחקירה, במיוחד כאשר ישנם רישומים רפואיים רבים, עלול להאריך את ההליך באופן משמעותי, ליצור עומס מיותר על המערכת המשפטית, ולקחת מרופאים זמן יקר מטיפול בחולים.
השופט לא מצא כל טעות מהותית בהחלטת בית משפט קמא. הוא קבע כי ההחלטה מנומקת היטב, עולה בקנה אחד עם הפסיקה, ואינה גורמת לעיוות דין למבקשת. הדרישה לזימון רופאים נראית כניסיון לדוג מידע חדש או לחרוג מגבולות המחלוקת שנקבעו על ידי חוות דעת המומחה.
לסיכום: הבקשה לרשות ערעור נדחתה. נקבע כי המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.
