החלטה בבקשת המערער לביטול פסק דין שמחק את ערעורו על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בקריות. פסק הדין קמא דן בשלוש תביעות הנוגעות למשמורת ומזונות שתי בנותיו הקטינות של המערער, ילידות 2016 ו-2019.
בפסק הדין קמא נדחתה תביעת המערער להחזרת הקטינות למקום מגוריו, התקבלה חלקית תביעת המשיבה למשמורת וקביעת זמני שהות, והתקבלה חלקית תביעת המזונות שהגישה המשיבה. המערער הגיש ערעור על פסק הדין בהיותו לא מיוצג.
לאחר מכן, יוצג המערער על ידי עו"ד דקל במינוי מטעם הסיוע המשפטי, והיא הגישה בשמו בקשה למחיקת הערעור. בית המשפט מחק את הערעור בהתאם לבקשה. בעקבות זאת, הגיש המערער בקשה "לאחזור הערעור" בטענה כי נפלה "אי הבנה" וכי לא הסכים למחיקת הערעור אלא רק לתיקונו.
בתגובתה, ציינה עו"ד דקל כי הסבירה למערער את הסיכויים הקלושים של ערעורו וסיכון ההוצאות, והוא הסכים למחיקת הערעור. המשיבה טענה כי מדובר בבקשה מיותרת וקנטרנית, מאחר שהמערער הסכים למחיקת הערעור, וביקשה לחייבו בהוצאות.
בית המשפט (כבוד השופט חננאל שרעבי) דחה את הבקשה לביטול פסק הדין, וקבע כי:
- פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים ממזג בתוכו מאפיינים של הסכם ושל פסק דין
- יש שני מסלולי ביטול אפשריים – תביעה חדשה בגין פגם בהסכם, או הליכי ערעור בגין פגם בהליכי משפט
- בית המשפט אינו מוסמך לבטל את פסק הדין שניתן לבקשת המערער עצמו
- מתגובת עו"ד דקל עולה כי המערער הבין את הטעמים למחיקת הערעור והסכים לכך
המערער חויב בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪.
