החלטה זו עוסקת במתן רשות ערעור ודחייתו במקביל, בעניין תחולת סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה על תביעה לשינוי מזונות. ההחלטה ניתנה על ידי השופט אריה נאמן.
הרקע והנסיבות: בין הצדדים נחתם "הסכם גישור לפרידה וגירושין" ב-22.3.18 שקיבל תוקף של פסק דין ב-8.4.18. ההסכם הסדיר מזונות הילדים באמצעות חשבון בנק משותף של 3,000 ₪ לכל צד, עם חלוקת הוצאות חריגות ביחס 60% האב ו-40% האם.
סעיף המנגנון המרכזי: הצדדים קבעו בסעיף 75 להסכם מנגנון לבחינת שינויים בהסדרי המזונות: "בכל שינוי נסיבות מהותי בחיי מי מהם או בחיי ילדיהם לרבות שינוי יחס זמני השהות… צרכיהם המשתנים של הילדים… מתחייבים ההורים לבחון מחדש את צורכי הילדים וטובתם ויקבלו החלטות חדשות ומשותפות לטובתם".
התביעה: ב-12.6.23 הגיש המשיב תביעה לשינוי הסדרי המזונות בטענה לשינוי נסיבות מהותי, תוך ציון בכותרת התביעה שהיא מוגשת במסגרת "הליכי ביצוע לפי סעיף 7 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה" ולעתור לאכיפת סעיף 75 להסכם.
בקשת הסילוק ותשובת בית המשפט קמא: המבקשת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה שלא ניתן להגיש תביעה לשינוי מזונות תחת סעיף 7 לחוק. בית המשפט קמא דחה את הבקשה בציינו שההסכם "כולל הוראות מפורשות בדבר בחינת סוגיית המזונות בעת שינוי נסיבות… ההסכמות מאפשרות דיון במסגרת תביעה לאכיפת הסכם… יש עיגון משפטי להגשת התביעה כפי שהוגשה".
טענות המערערת: המערערת טענה שהחלטת בית המשפט קמא אינה מנומקת וכי סעיף 7 לחוק אינו חל על תביעה לשינוי מזונות, שצריכה להיות מוגשת רק כתביעה רגילה לשינוי חיוב המזונות בעילת שינוי נסיבות מהותי.
החלטת השופט נאמן: השופט נתן רשות ערעור אך דחה אותו במקביל, מתוך הבנה שמדובר בטענות מהותיות הראויות להתייחסות.
בעניין חובת ההנמקה: השופט קבע שההחלטה מנומקת למרות שניתנה בקיצור. העובדה שהנימוק אינו מספק לטענת המערערת אינה הופכת את ההחלטה ל"לא מנומקת". אין חובה על בית המשפט להתייחס לכל טענה וטענה.
בעניין תחולת סעיף 7: השופט דחה את הטענה שסעיף 7 לחוק אינו חל על תביעות מזונות. הוא קבע שאין היגיון בעריכת הבחנה לגבי אכיפת ביצוע של "תובענה בעניינו של קטין" בין משמורתו לבין מזונותיו.
העקרון המרכזי: השופט קבע עקרון חשוב: בדרך כלל לא ניתן להגיש תביעה לשינוי מזונות תחת סעיף 7 לחוק, שכן סעיף 7 עוסק באכיפת הוראות פסק דין. אולם כאשר קיימת בהסכם הוראה מפורשת בדמות מנגנון לבחינת שינויי המזונות, ניתן לעתור לאכיפת אותה הוראה תחת סעיף 7.
היישום בפועל: במקרה זה, קיימת בהסכם הוראה מפורשת (סעיף 75) שבקרות שינוי נסיבות מהותי מתחייבים ההורים לבחון מחדש את צורכי הילדים. כאשר המערערת מסרבת "לבחון מחדש", נותרה למשיב הברירה להגיש תביעה לפי סעיף 7 לחוק ולעתור לאכיפת הוראת המנגנון.
הבחנה חשובה: השופט הבהיר שלמרות שהתוצאה האופרטיבית של אכיפת סעיף 75 היא שינוי המזונות, אין בכך לשלול מהמשיב להיכנס תחת סעיף 7, שכן התובע הגדיר את עילת התביעה באופן מפורש כאכיפת סעיף 75 להסכם.
הבהרה לעתיד: השופט הדגיש שבית המשפט קמא לא קבע שקיימת נפקות משפטית למסלול בו הוגשה התביעה. סעיף 75 קובע תנאי של "שינוי נסיבות מהותי" מבלי להגדירו, כך שברירת המחדל לבחינה תהיה זו הקבועה בפסיקה.
משמעות ההחלטה: בית המשפט קמא קבע שהתביעה "מאפשרת" דיון במסגרת אכיפת הסכם ולא "מחייבת". היינו, משבחר התובע להגיש תביעתו באופן זה, יש לכך עיגון משפטי ולא ניתן לסלקו ולחייבו להגיש תביעתו במסלול אחר.
התוצאה: רשות הערעור ניתנה אך הערעור נדחה. אין צו להוצאות והעירבון יוחזר למפקיד. ההחלטה הותרה לפרסום בהשמטת שמות הצדדים.
ההחלטה ניתנה ב-31 בדצמבר 2023.
חשיבות ההלכה: ההחלטה קובעת תקדים חשוב בכך שכאשר הצדדים כוללים בהסכם מנגנון מפורש לבחינת שינויי מזונות, ניתן לעתור לאכיפתו דרך סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, גם אם התוצאה האופרטיבית היא שינוי מזונות. זהו פתרון יצירתי המאפשר גמישות בהגשת תביעות תוך כיבוד רצון הצדדים כפי שהתבטא בהסכמיהם.
