פסק דין מספר 1386877/3 של בית הדין הרבני עוסק בסוגיה רגישה של חשש ממזרות במקרה של אישה שאביה חושד שאינה בתו הביולוגית. במקרה זה, מדובר באדם שמטיל ספק באבהותו על בתו הרשומה, דבר המעלה חשש לממזרות שעלול להשפיע על מעמדה ויכולתה להינשא כדת משה וישראל.
הבסיס ההלכתי לדיון
סוגיית הממזרות היא אחת הסוגיות החמורות בהלכה היהודית. ממזר מוגדר כמי שנולד מיחסים אסורים בדרגת חומרה מסוימת. לפי ההלכה, ממזר אסור "לבוא בקהל ה'", כלומר להינשא ליהודי/ה רגיל/ה.
בהלכה נקבע כי ממזר הוא ולד שנוצר מביאה אסורה, כאשר הדעה שנפסקה להלכה היא שממזר הוא מי שנולד מיחסי אישות האסורים באיסור כרת.
בפסק הדין נדונו מספר נושאים מרכזיים:
- נאמנות האב לגבי ילדיו: ההלכה מכירה בעיקרון "יכיר" – נאמנותו של אדם לומר מיהם ילדיו, ובכלל זה לפסול את בנו או בתו. יחד עם זאת, במקרה זה נבחנת השאלה האם נאמנות זו תקפה כשיש חשד שהאב מונע משיקולים כלכליים (כמו הימנעות מתשלום מזונות).
- בדיקות גנטיות (DNA) והשלכתן ההלכתית: בתי המשפט נוטים שלא להוציא צו לבדיקה גנטית אם יש חשש לממזרות או לנזק חמור אחר מבחינה דתית, ובמקרים כאלה עשויים לדון בתביעה כתביעה לאבהות אזרחית בלבד.
- שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא: אחת השאלות שנדונה היא האם אדם שמאמין שהוא ממזר (אפילו אם אינו כזה מבחינה הלכתית אובייקטיבית) נאסר מדין "שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא" – כלומר, אדם שהחיל על עצמו איסור. רוב בעילות אחר הבעל: אחד העקרונות שנדונו בפסק הדין הוא הכלל ההלכתי "רוב בעילות אחר הבעל", שמשמעותו שגם כאשר יש ספק לגבי אבהות, תולים את הילד באב החוקי (הבעל) כל עוד האם הייתה נשואה לו בזמן ההיריון.
פסיקת בית הדין
לאחר עיון בחומר שבתיק ושמיעת הטענות בדיונים, בית הדין קבע שהמבקשת מותרת לבוא בקהל, כלומר שאין עליה דין ממזרות, והיא מותרת להינשא כדת משה וישראל (למעט לכהן, מסיבות שפורטו בנימוקים). בית הדין הגיע למסקנה זו על סמך מספר טעמים וצירופי ספקות לקולא, כפי שמקובל בדיני ממזרות שהם מהחמורים בהלכה היהודית, אך במקרים של ספק נוטים להקל.
משמעות הפסיקה
פסק הדין מדגים את המורכבות והרגישות שבית הדין הרבני מתמודד איתן בסוגיות של חשש ממזרות. מצד אחד, הממזרות היא איסור חמור בהלכה היהודית, ומצד שני, בית הדין משתדל למצוא דרכים להקל ולהתיר במקום שניתן, במיוחד כאשר יש ספקות בעובדות.
בפסק דין זה בחר בית הדין להכריע לטובת המבקשת ולהסיר ממנה את החשש לממזרות, בשל צירופי ספקות הלכתיים ועקרונות כמו "רוב בעילות אחר הבעל", תוך התמודדות עם שאלות טכנולוגיות מודרניות כמו משקלן של בדיקות DNA בהלכה.
