בפסק הדין דן כב' השופט נפתלי שילה בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 9.2.25 (כב' השופטת הבכירה מירה דהן), אשר הורתה על מחיקת תצהיר העדות הראשית שהגיש המבקש באיחור ניכר.
המבקש הגיש התנגדות לבקשת אחיו, המשיב, לקיום צוואת אימם המנוחה, בטענה שהצוואה נערכה בשל השפעה בלתי הוגנת ומעורבות של המשיב. ההליכים החלו עוד בשנת 2019.
בית המשפט קמא קבע ביום 25.2.24 שעל המבקש להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו עד ליום 30.4.24, ועל המשיב להגיש תצהיריו עד ליום 30.7.24. המבקש קיבל שתי ארכות להגשת תצהיריו – ארכה ראשונה עד ליום 15.6.24, וארכה נוספת עד ליום 15.7.24.
למרות הארכות, המבקש לא הגיש תצהירי עדות ראשית. ביום 17.7.24 הורה בית המשפט קמא למבקש להגיש תצהיריו תוך 7 ימים, שאחרת, כתב ההתנגדות שהגיש יהווה תצהיר עדות ראשית מטעמו. המבקש לא הגיש תצהיריו גם לאחר החלטה זו.
ביום 9.9.24 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 17.7.24, ובקשתו נדחתה ביום 15.9.24. בהחלטה ברמ"ש נקבע כי אין כל סנקציה שהוטלה על המבקש, אלא שיש בהחלטה כדי להיטיב עמו.
לדיון ההוכחות שנקבע ליום 18.9.24 המבקש לא התייצב, וב"כ טען שהוא אושפז, אך לא הוגש אישור רפואי.
רק ביום 4.2.25, חמישה ימים לפני מועד ההוכחות החלופי שנקבע ליום 9.2.25, הגיש המבקש תצהירי עדות ראשית מטעמו. בנוסף, הגיש המבקש ביום 6.2.24 בקשה לזימון עדים.
ביום 9.2.25 קיבל בית המשפט קמא את בקשת המשיב למחיקת תצהירי המבקש, בקובעו כי המבקש לא עמד במועדים שנקבעו בדין, לא הגיש בקשה להארכת מועד מנומקת ועושה דין לעצמו למרות החלטות בית המשפט המחוזי. נקבע שתצהיר ההתנגדות יהווה תצהיר מטעם המבקש, ההליך יתנהל כך שיישמעו רק העדים שזומנו עד כה, תצהיר העדות הראשית של המבקש יימחק והוא ישלם הוצאות בסך של 2,500 ₪.
טענות הצדדים
המבקש טען:
- ההחלטה ניתנה בניגוד להוראות הדין והפסיקה וגורמת לעיוות דין חמור
- הצורך בהגשמת עשיית צדק גובר על הצורך בשמירה על הכללים הפרוצדוראליים
- תצהיר ההתנגדות לא כולל את מלוא טענותיו וראיותיו
- המשיב עצמו הגיש תצהיריו ובקשה לזימון עדיו ימים ספורים לפני דיון ההוכחות
- לוח הזמנים שנקבע לא אפשר למבקש להגיש חוות דעת מטעם גרפולוג
- ההחלטה גרמה לפגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויות המבקש
המשיב טען:
- הבקשה מהווה למעשה ערעור על ההחלטה ברמ"ש שהיא חלוטה
- המבקש מנהל מזה כשש שנים הליך התנגדות חסר תום לב לצוואה
- המבקש עשה דין עצמי והגיש תצהיר חמישה חודשים לאחר המועד האחרון שנקבע
- קבלת הבקשה תאפשר למבקש ליהנות ממחדליו המכוונים ותגרום שחוטא יצא נשכר
- המבקש לא נימק את בקשתו ולא הסביר את השיהוי בהגשת תצהירו
- היעתרות לבקשה תביא להיפוך נטל הבאת הראיות
החלטת בית המשפט המחוזי:
השופט נפתלי שילה דחה את הבקשה מהטעמים הבאים:
- התנהלות ראויה לגנאי – המבקש עשה דין לעצמו והגיש את תצהיר העדות הראשית באיחור ניכר, ימים ספורים לפני מועד ההוכחות, ללא שקיבל רשות מבית המשפט וללא שנימק את האיחור.
- החלטה חלוטה קודמת – קיימת החלטה חלוטה (ההחלטה ברמ"ש) הקובעת שתצהיר ההתנגדות מהווה תצהיר עדות ראשית מטעם המבקש, ולא ניתן להשיג עליה שוב.
- היעדר הסבר לאיחור – המבקש לא הסביר את הסיבות למחדלו באי הגשת תצהיר במועד, ולא נימק מדוע לא הגיש בקשה להגשת תצהיר באיחור. עד היום לא המציא אישור רפואי התומך בהיעדרותו מדיון ההוכחות.
- היפוך סדר הבאת הראיות – משמעות קבלת בקשת המבקש היא שיתהפך סדר הבאת הראיות, דבר שיפגע בזכויות המשיב.
- החלטה דיונית – מדובר בהחלטה דיונית שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בה. בניגוד למקרים אחרים בהם התקבלו בקשות להגשת תצהירים באיחור בשל נסיבות חריגות, במקרה זה לא ניתן כל הסבר לאיחור המשמעותי.
- אינטרס ציבורי – יש לתת משקל לאינטרס הציבורי ולחובת בית המשפט לוודא שזמנו היקר ינוצל באופן יעיל.
בית המשפט ציין כי חסד נעשה עם המבקש כאשר התאפשר לראות בכתבי הטענות שהגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, ולא נסגרה בפניו לחלוטין הדלת להוכיח את גרסתו. המבקש הוא זה שגרם במו ידיו לכך שאיחר את המועד, ואין לו להלין אלא על עצמו.
הכרעה
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות בסך של 10,000 ₪. המזכירות תעביר למשיב את העירבון על פירותיו על חשבון ההוצאות.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
