במרכז ההליך נדונה בקשת רשות ערעור שהגישו שני עורכי דין שמונו כמנהלי עיזבון, נגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד אשר חייבה אותם להעביר לאחת מהיורשות סך של 95,487 ש"ח, סכום המגיע לה מתוך מכירת דירה בעיזבון, תוך ניכוי של 1,513 ש"ח בלבד כשכר טרחתם. המבקשים טענו כי הסכום שנפסק להם נמוך ואינו משקף את היקף עבודתם לאורך 8 שנות ניהול ההליך, אשר כלל קשיים משפטיים, התנגדות לפינוי, ניהול הליכים בערכאות שונות ופעולות רבות מצד המנהלים.
רקע ההליך כולל סכסוך בין שלוש יורשות לבין מנהלי העיזבון, שמונו לבקשת עירייה לצורך מימוש חוב ארנונה בגין נכס השייך לעיזבון. בהמשך, אחת היורשות מחתה על חיובים שהוטלו עליה באופן אישי בגין חובות ארנונה ומים, ובית המשפט המחוזי קיבל את טענותיה – וקבע כי חובות אלו אינם ניתנים לקיזוז מתוך חלקה בירושה, ויש להבחין בין חובות העיזבון לבין חובות היורשת באופן אישי.
ההליך המשיך בשאלת שכר הטרחה של מנהלי העיזבון. טענת המבקשים הייתה כי בית המשפט טעה בכך שפסק להם שכר זעום של כ-4,500 ש"ח בלבד, תוך התעלמות מהחלטה קודמת אשר אפשרה השארת 4% מתמורת המכירה בקופת העיזבון לצורך פסיקת שכר, וכן מהיקף הפעילות החריג שנדרש מהם. לטענתם, השקיעו מאמץ ניכר בטיפול בנכס, בגביית חובות ובפינוי הנכס, וניהלו עשרות הליכים והחלטות לאורך השנים.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המבקשים חלקית. נקבע כי אין להתערב בקביעה לפיה היורשת תקבל את חלקה במלואו ללא קיזוז חובות אישיים – וזאת בהתאם להלכות קודמות ולפסק הדין שניתן בהסכמה במסגרת ערעור קודם. יחד עם זאת, בכל הנוגע לשכר הטרחה – קבע בית המשפט כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות, שכן בית המשפט קמא לא פירט את שיטת החישוב, פסק סכום שאינו הגיוני בהתחשב בהיקף העבודה, ואף סטה מהחלטתו הקודמת שאיפשרה השארת 4% לצורך שכר.
בהתאם לכך, בוטל רכיב ההחלטה בנוגע לגובה שכר הטרחה, והדיון הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה שיידרש לקבוע שכר טרחה חדש למנהלי העיזבון, תוך פירוט התחשיב, והתייחסות לשאלה האם מדובר בשכר רגיל (עד 3%) או שכר מוגדל בשל מאמץ מיוחד (עד 4%).
