פסק הדין בתיק 1310222/5 עוסק בסוגיה של חיוב גט לבעל שעזב את ישראל ועבר לחו"ל ללא כוונה ממשית לשוב, ומדגים את המורכבות של מקרי עיגון מודרניים בהם המרחק הגיאוגרפי מהווה מרכיב מרכזי בפירוק התא המשפחתי.
במרכז הפרשה עומד זוג שנישא כדת משה וישראל, כאשר לאחר תקופת נישואין מסוימת, הבעל עזב את ישראל בטענה שהוא מחפש עבודה בחו"ל. בתחילה הציג את המעבר כזמני, אך עם הזמן התברר כי אין לו כוונה לשוב לישראל או להשיב את אשתו אליו. האישה, שנותרה בישראל, הגישה תביעת גירושין בטענות של נטישה, היעדר פרנסה, והעדר חיי אישות למשך תקופה ארוכה.
בית הדין בחן את המקרה לאור מספר קטגוריות הלכתיות:
- טענת "מאיס עלי" – בית הדין קבע כי נוצרה אצל האישה מאיסות כלפי הבעל בשל התנהלותו, כולל הנטישה והריחוק הפיזי שכפה עליה. לפי רבים מהפוסקים, כולל הרמב"ם, יש בכך עילה לחיוב גט.
- "מורד מתשמיש" – בית הדין קבע שהבעל הוא בגדר מורד מתשמיש (מניעת יחסי אישות), שכן עזיבתו לחו"ל ללא הזמנת אשתו להצטרף אליו מהווה מרידה פעילה של הבעל בחובותיו הבסיסיות כלפי אשתו.
- "דינא דמתיבתא" – בית הדין התייחס להלכה עתיקה, "דינא דמתיבתא", המחייבת בעל במתן גט כאשר האישה טוענת מאיסות, במיוחד כשיש לטענתה בסיס אובייקטיבי.
- "מעגן את אשתו" – נקבע כי הבעל מעגן את אשתו בכך שמחזיק אותה כבולה לנישואין ללא כל תוחלת ממשית להמשך חיי נישואין. בית הדין הפנה לפסקי דין קודמים, כולל פסיקת הגר"ח פלאג'י, לפיהם כאשר יש פירוד ממושך ללא סיכוי לשלום בית, יש לחייב במתן גט.
- היעדר מקורות פרנסה – בית הדין ציין כי הבעל אינו מפרנס את אשתו ואינו ממלא את חובותיו הכלכליות כלפיה, מה שמהווה עילה נוספת לחיוב בגט.
בית הדין התמודד גם עם טענותיו של הבעל, שהועלו באמצעות בא כוחו (שכן הבעל עצמו לא התייצב לדיונים). הבעל טען שמצבו הכלכלי בחו"ל השתפר ושהוא מוכן לקבל את האישה אם תגיע אליו. בית הדין דחה טענות אלו, בקובעו שאין להן ביסוס עובדתי, ושגם אם היו נכונות – אין הבעל יכול לכפות על אשתו לעזוב את מדינתה, משפחתה, וסביבתה הטבעית.
בנוסף, בית הדין התייחס למצב הספציפי של עיגון בעידן המודרני, בו המרחקים הגיאוגרפיים עשויים להוות מנגנון לכבילת בן/בת זוג לנישואין ללא אפשרות ממשית לחיים משותפים.
לאור כל זאת, פסק בית הדין כי יש לחייב את הבעל במתן גט פיטורין לאשתו. הפסק קבע כי אם הבעל לא יציית לפסק הדין תוך 30 יום, יתירו לאישה לפתוח בהליכי סנקציות לפי חוק קיום פסקי דין של גירושין, כולל צווי הגבלה.
פסק הדין משקף תפיסה הלכתית מותאמת למציאות העכשווית, המכירה בכך שמעבר לחו"ל ללא כוונת חזרה וללא דאגה לצרכי בן/בת הזוג, עשוי להוות עילה מספקת לחיוב בגט. הוא מדגיש את הצורך לאזן בין קדושת הנישואין לבין מניעת סבל מיותר מבן זוג שננטש, ואת האחריות ההלכתית והאנושית המוטלת על הבעל גם בעידן של ניידות גלובלית.
