הפסק עוסק בתביעת מזונות שהגישה אישה כנגד בעלה, לאחר נישואין של שלושה עשורים בהם חיו ברמת חיים גבוהה. האישה פוטרה מחברות בשליטת הבעל, והוא ניתק אותה מהגישה לכספים, מה שהוביל למחנק כלכלי. למרות העדר יחסי אישות במשך שנים וטענות הדדיות למרידה, הבעל לא הגיש תביעת גירושין או הכרזת מורדת, והתנהל כאילו המצב הנוכחי משרת אותו.
הפסק קובע הלכה ברורה:
- במצב שבו לא הוגשה תביעת גירושין או הכרזת מרידה מצד הבעל, אין הוא יכול להסתמך על הטענות ההדדיות כבסיס להפסקת מזונות.
- אין לפגוע בזכויות אישה נשואה ללא הכרעה שיפוטית מסודרת, גם אם ברור ששני הצדדים אינם מעוניינים בזוגיות.
- מצב של "מרידה הדדית" מחייב בירור וסעד שיפוטי אקטיבי, ואין בו כדי להפקיע מזונות בהיעדר פנייה יזומה מצד הבעל לבית הדין.
לעניין גובה החיוב, למרות הירידה בהכנסות החברה שבבעלות הבעל עקב משבר הקורונה, בית הדין התרשם כי רמת החיים לא קרסה באותה עת, וכי הבעל פעל בנחישות לשלול גישה של האישה למשאבים לצורך מיקוח רכושי.
נקבע כי:
- הבעל חייב במלוא הוצאות המדור של האישה ממועד הגשת התביעה (13.5.2021), כולל חשבונות שוטפים (חשמל, מים, גז, ארנונה);
- בנוסף, עליו להחזיר לאישה את כל ההוצאות שהוציאה מכיסה למדור בתקופה זו;
- לא נפסק חיוב נוסף למזונות אישיים, משום שהאישה מקבלת דמי אבטלה המוערכים בכ-6,300 ש"ח לחודש.
לסיכום: פסק הדין יוצר אבחנה חשובה בדין מרידה הדדית – לפיה לא ניתן לטעון למרידה או לשלול מזונות בהיעדר תביעה יזומה מצד הבעל, ומחזק את הגישה לפיה הפסקת זכויות חייבת להיעשות באמצעות מסלול פורמלי.
