בפסק דין זה נדונה בקשת רשות ערעור שהגישה אם הקטינה, על החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר דחה את בקשתה לחייב את האב לקיים זמני שהות עם בתם בהתאם להסכם הגירושין.
האם והאב התגרשו בשנת 2020 ולהם בת משותפת בת שבע. במסגרת הסכם הגירושין שניתן לו תוקף של פסק דין, נקבעו זמני שהות מדורגים וקבועים בין האב לבתו, לרבות לינה אחת לשבוע וסופי שבוע לסירוגין.
בפועל, האב קיים את ההסדרים לפרקים ובאופן לא עקבי, ולדברי האם אף סירב לראות את הבת למשך חודשים שלמים, לרבות תקופה של 9 חודשים טרם הגשת הבקשה.
לטענתה, אין המדובר באירועים בודדים אלא בדפוס התנהלות קבוע של ניתוק יזום מצד האב, תוך התכחשות למחויבותו ההורית כלפי הבת. האם ביקשה מבית המשפט להורות על אכיפת זמני השהות בהתאם להסכם ולהפעיל סנקציות על האב, לרבות קיזוז ימי שהות ממזונות או קנס כספי.
האב טען להגנתו כי ניסה לקיים קשר עם הבת, אך זו הביעה התנגדות ברורה למפגשים, אשר לדעתו נובעת מהשפעה מתמשכת של האם, שמציירת אותו באופן שלילי ומונעת שיתוף פעולה.
לדבריו, לא ניתן לכפות עליו קשר הורי מלאכותי כשהקטינה עצמה אינה מוכנה לשתף פעולה, וכי אין מקום לסנקציות כאשר ההימנעות נובעת מרצונה של הקטינה ולא ממנו.
שירותי הרווחה והאפוטרופוס לדין מסרו לבית המשפט כי הקטינה מביעה קושי רגשי רב מול האב, ויש לבחון את חידוש הקשר באופן הדרגתי, אך לא צידדו בכפיית זמני שהות על האב מבלי שנבנה הקשר מחדש בטיפול.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אין בסמכותו לחייב את האב לקיים זמני שהות בניגוד לרצונו, שכן אלה אינם זכות של האם אלא של הקטינה, ומימושם תלוי במערכת יחסים תקינה ולא באכיפה פורמלית.
בית המשפט הדגיש את עקרון טובת הילד, תוך התייחסות לכך שכפייה של זמני שהות עלולה להחמיר את מצבו הנפשי של הילד ולפגוע בתהליך של שיקום הקשר.
בנוסף, צוין כי האכיפה של הסכם ההורות צריכה להתבסס על שיתוף פעולה הדדי ולא על סנקציות פליליות או כספיות.
לאור זאת, הבקשה נדחתה, ונקבע כי נכון יהיה להמשיך בתהליך שיקומי באמצעות טיפול הורי והדרכה, תוך ליווי של שירותי הרווחה.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי אין להתערב בהחלטה שניתנה על בסיס המלצות מקצועיות ותוך הפעלת שיקול דעת רחב, וכי אין מדובר בשאלה משפטית המצדיקה דיון בגלגול שלישי.
נקבע כי הדרישה לאכיפת זמני שהות ככלי להענשת הורה מסרב אינה הולמת את עקרון טובת הילד, בפרט כשלא קיימת התנכרות הורית מוכחת מצד ההורה האחר. לפיכך, הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.
