פסק הדין עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות מיום 22.8.2024, שקבעה הרחבת זמני השהות של האב עם הקטינה מחוץ למרכז הקשר. המקרה מדגים את העקרונות הפסוקים בדיני משפחה לגבי מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטות זמניות בנושא זמני שהות.
הרקע העובדתי כולל זוג שנפרד זמן קצר לאחר לידת הקטינה ב-2022. בין הצדדים שורר סכסוך בעצימות גבוהה, כאשר האם מאשימה את האב באלימות והתמכרויות, והאב חדל מלראות את הקטינה לאחר הפרידה. ביום 4.6.2023 הגיש האב תובענה למשמורת וזמני שהות, ובמקביל התנהלו הליכים נוספים בעניין צווי הגנה ומזונות הקטינה.
בהחלטה מיום 9.7.2023 הורה בית המשפט על בדיקת מסוכנות והערכה במרכז להתמכרויות, הערכת מסוכנות פרטית לאב, ואיתור מרכז קשר. עד החלטה אחרת נקבע שהאב יפגוש את הקטינה בנוכחות האפוטרופוס לדין. מכון "התבוננות" ערך בדיקת מסוגלות הורית והגיש חוות דעת ביום 30.6.2024, ממנה עלה שהקטינה החלה לפגוש באביה באוגוסט 2023 במפגשים חד שבועיים של שעה במרכז קשר, אך המפגשים לא מתקיימים בסדירות עקב אישורי מחלה שמציגה האם.
חוות הדעת המליצה על הוצאת המפגשים ממרכז הקשר והרחבתם בהדרגה: תחילה פעם בשבוע למשך שלוש שעות, לאחר מכן פעמיים בשבוע, ולבסוף ביקור בית לבחינת התאקלמות הקטינה. ביום 22.8.2024 ניתנה ההחלטה קמא שאימצה את המלצות המומחה והעו"ס לס"ד, תוך מתן אפשרות לאם לממן שירותי סומכת שתפקח על המפגשים בבית האב.
ההחלטה התבססה על מספר ממצאים מרכזיים: הפסיכיאטר המטפל במשיב הביע תמיהה על הדיון בנושא אלימות ולא התרשם כי האב מסוכן. העו"ס לס"ד אימצה את המלצות חוות הדעת וסברה שהמפגשים במרכז הקשר מיצו את עצמם. האפוטרופוס לדין, המלווה את הצדדים מאז מאי 2023, סבורה כי המשיב אינו מסוכן לקטינה. במבחן התוצאה, המפגשים אינם מתקיימים ברציפות למרות אישורים רפואיים מפורטים.
האם הגישה בקשת רשות ערעור בטענות שבית המשפט שגה בהרחבת זמני השהות ללא התייחסות מספקת לדרישותיה בדבר מסוכנות האב, שגה בהוצאת המפגשים ממרכז הקשר ללא פיקוח, וכי קיים ניגוד עניינים אצל הפסיכיאטר המטפל. עוד טענה לבעיות רפואיות של הקטינה המצריכות טיפול מתאים, ולחשש מטראומה עקב הוצאתה לבית זר של האב ואשתו החדשה.
במהלך התיק קפא הסירוב של האם לקיים את ההחלטות השיפוטיות. ביום 23.9.2024 התקיים דיון נוסף בעקבות סירובה לאפשר מפגשים מחוץ למרכז הקשר. האפוטרופוס לדין התנדבה להיות נוכחת במפגשים, אך האם לא הסכימה. בהחלטה מפורטה מיום 23.9.2024 תיאר בית המשפט ארבע הפרות של מפגשי הקטינה על ידי האם, וקבע שמדובר במקרה קיצוני של אם שלא מוכנה לקיים החלטה שיפוטית.
בית המשפט חייב את האם בהוצאות של 1,500 ש"ח למשיב, אימץ הצעת האפוטרופוס לדין לפיקוח על המפגשים, והורה על העברת הפרוטוקול לעו"ס לחוק נוער. בית המשפט קבע שהאם אינה מסוגלת לתת את המקום הראוי לאב בחיי הקטינה, והתנהלות זו עלולה להביא להכרזה על הקטינה כנזקקת.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור תוך הבהרת העקרונות הפסוקים בנושא מידת ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות זמניות בעניין זמני שהות. הלכה פסוקה היא שרוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה בקביעת זמני שהות זמניים עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור.
ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה על זמני שהות זמניים חייבת להיות מהירה ועניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית. קביעת זמני השהות ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים, והגבלה זו תורמת לריסון שעל ערכאת הערעור לנקוט ותתערב רק במקרה חריג. בית המשפט מצא שהמקרה אינו נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות.
בית המשפט הדגיש את עוצמת הסכסוך בין הצדדים ואת סירובה של האם לפעול כאמור בהחלטות בית המשפט, תוך ציון שבעל דין לא רשאי לעשות דין לעצמו. החשש ממסוכנות המשיב לא נמצא לו בסיס מוצק על פי דברי הפסיכיאטר המטפל, העו"ס לס"ד, האפוטרופוס לדין וחוות דעת מכון התבוננות. כדי להפיג חששות האם התווה בית משפט קמא שימוש בסומכת, והאפוטרופוס לדין הביעה נכונות לשמש כמשגיחה.
בית המשפט קבע שיש בצעדים אלה כדי להפיס את דעתה של האם, וסירובה לפעול בהתאם להחלטות השיפוטיות לא הוסבר כדבעי ולא נמצא לו צידוק. בהתחשב בכך שמדובר בהחלטה זמנית בלבד, לנוכח סירוב האם ללא צידוק, ובאור העובדה שקבוע דיון בבקשה בבית משפט קמא בעוד כחודש וחצי, נחה דעתו של בית המשפט שאין מקום להתערב בהחלטה קמא.
הפסק דין מבסס עקרון חשוב בדיני משפחה לפי שערכאת הערעור תהיה מאופקת בהתערבותה בהחלטות זמניות בנושא זמני שהות, ובעל דין לא יוכל להשתמט מקיום החלטות שיפוטיות בטענות שאינן מבוססות. העקרון מאזן בין הצורך בגמישות של בית המשפט לענייני משפחה לבין חובת ציות להחלטות שיפוטיות, תוך שמירה על טובת הקטין.
