פסק הדין עוסק במחלוקת בין בני זוג לשעבר בנוגע להשכרת דירה משותפת לצד ג' בטרם הושלמה רכישתה על ידי האישה, בהתאם להסכם מכר שנחתם ביניהם. ההסכם קובע שעל האישה לשלם לבעל 500,000 ש"ח תוך 90 יום עבור חלקו בדירה, תוך הבטחת פיצוי מוסכם בגובה 50,000 ש"ח אם אחד הצדדים יפר את ההסכם.
הבעל התנגד להשכרת הדירה בטענה שהשכרה תפגע באפשרות לקיים בה הסדרי שהות עם ילדיו, וכן עלולה לעכב את המכירה אם הרכישה לא תושלם. מנגד, האישה ביקשה להשכיר את הנכס באופן מיידי על רקע זמינות שוכרים – לטענתה, מבלי לפגוע בזכויות הבעל, תוך קבלת דמי שכירות שיועילו לשני הצדדים.
בית הדין הכריע על יסוד כללי דיני שותפות (שולחן ערוך חושן משפט סימן קע"א), לפיהם במקרה של נכס בר השכרה שיש לגביו מחלוקת בין שותפים – השכרתו עדיפה על השארתו ריק. עוד נקבע כי ניתן להתגבר על חשש הבעל מפני סרבנות פינוי באמצעות תנאי בחוזה השכירות, המאפשר ביטול מיידי אם לא תושלם המכירה תוך 3 חודשים.
בית הדין אישר את השכרת הדירה, בכפוף לכך:
- שיוצג הסכם שכירות עם תניית ביטול מותנית;
- דמי השכירות יתחלקו לפי חלקיהם;
- הפיצוי שנקבע בהסכם המכר מבטיח את זכויות הצדדים במקרה של הפרה.
בנוסף, פסק הדין מחדד את החובה של הבעל לעמוד בהסדרי השהות עם הילדים במועדים שנקבעו בלבד, תוך איסור לסטות מהם ללא אישור האם. נקבע כי הפרות נוספות יחייבו מינוי מתאם הורי, על חשבון הצד המפר. כמו כן, חודדה החובה לספק לילדים חולי צליאק מזון מותאם.
לסיכום: בית הדין איזן בין זכות השותפות בנכס לבין עיקרון תועלת הצדדים, תוך החלה מעשית של כללי "גוד או איגוד" על נכס זמני בדרך למכירה. נקבע מנגנון פיקוח חוזי המונע פגיעה עתידית בבעל, ונשמרה האפשרות לאכיפה ולקביעת פיצויים במקרה של הפרה.
