פסק הדין עוסק בערעור אישה על פסק דין של בית הדין האזורי חיפה, אשר דחה את תביעתה לכתובה, שלל את זכותה לחלוקת רכוש בהתאם לחוק יחסי ממון, וחייב אותה להשיב לבעל לשעבר 100,000 ש"ח מכספים שהוציאה מהכספת.
הערעור העלה טענות רבות: הדרישה לזכויות פנסיה בהתאם לחוק יחסי ממון, טענה לשיתוף כלכלי חרף הפרדה פורמלית, קיומה של כוונת שלום בית מצד האישה לעומת מרידת הבעל, וכן מחלוקת עובדתית לגבי בעלות הכספים בכספת והשתתפות בשיפוץ הדירה.
בית הדין הגדול קיבל את הערעור בחלקו, תוך פסקנות במספר מישורים:
- השבת כספי הכספת – המערערת פטורה מהשבה, שכן היא מוחזקת בכספים אלו, ויש בהם צד של חוב כתובה או השקעה בשיפוץ. תוצאות הפוליגרף לא היו חד־משמעיות, והמערערת לא נחקרה כראוי. נוסף לכך, נטען כי אף אם תפסה שלא כדין – דינה כמחזיקה במשכון להבטחת חוב.
- כתובה – על אף קביעות בית הדין האזורי, הוחלט שלא לפטור את הבעל באופן מוחלט, נוכח התנהגות פוגענית מצדו (כגון אוננות בפרהסיה), חוות דעת של יועצת נישואין שתמכה באישה, והיעדר וודאות בשאלת הגורם לפירוד. לא נפסק תשלום בפועל אך נקבע שהכספים שבידי האישה מגלמים פיצוי מספק.
- איזון משאבים – המערערת אכן דרשה זאת כבר בכתב תביעתה, ובית הדין האזורי לא נימק כראוי את דחיית התביעה. לפיכך נפסק שאם תסבור שיש זכויות סוציאליות מעל 100,000 ש"ח, תוכל לבקש מינוי אקטואר, ואם יימצאו זכויות מעבר לסכום זה – תקבל את ההפרש.
- שיפוץ הדירה – נקבע כי אין די ראיה לשותפות בדירה עצמה, אך יש טענות ראויות לשיפוי בגין השקעה בשיפוץ, ולכן הכספים שבידי האישה מכסים גם זאת.
- התנהלות רכושית – אף אם הצדדים חיו בהפרדה חשבונאית, אין בכך לשלול אוטומטית זכויות לפי חוק יחסי ממון, במיוחד כשאין הסכם ממון.
לסיכום: זהו פסק מורכב השולל גישה פורמלית לדיני ממון בין בני זוג ומחייב בחינה מהותית של שיתוף בפועל, הליך הוגן וראיות. הוא מבסס את חזקת המוחזקות של האישה, מותיר את הדרך פתוחה לדרישת איזון משאבים וממזג את דיני הכתובה עם כללי עשיית צדק פרקטיים.
