בפסק דין זה דן בית המשפט לענייני משפחה בבקשת אם להשיב לה את בתה הקטינה בת ה־5, שנלקחה על ידי אביה מבית הספר לפני כחצי שנה ומאז מתגוררת עמו – ללא צו שיפוטי וללא הסכמת האם, בניגוד להסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין ולפיו האם היא ההורה המשמורן והקטינה שוהה אצלה בפועל.
האם טענה כי האב חטף את הקטינה, מונע ממנה לראות אותה, לא מאפשר שיחות, והעובדה שלא פנה בבקשה לשינוי משמורת במשך חצי שנה מעידה על חוסר תום לב. מנגד, האב טען כי האם אינה מסוגלת לגדל את הקטינה כראוי, כי הבת אינה רוצה להיות איתה, וכי מאז שעברה להתגורר עמו חלה הטבה ניכרת במצבה הנפשי והתפקודי, ובשל כך יש להותיר את המצב על כנו ולהורות על שינוי המשמורת.
האפוטרופוס לדין של הקטינה תמך בעמדת האם וטען כי מדובר בהפרה חמורה של ההסכם, וכי השארת הקטינה בידי האב עלולה לעודד מצבים של לקיחת החוק לידיים והפרת זכויות הורים משמורנים. שירותי הרווחה קבעו כי לא ניכר נזק ממשי לקטינה אך התרשמו מקושי רגשי ניכר אצל האם ומקשר חזק של הקטינה עם האב, אף שהודגש כי ניתוק מהאם לאורך זמן מסוכן.
בית המשפט דן בהרחבה בשאלה האם יש להורות על החזרת הקטינה מידית למשמורת אמה, בהתאם להסכם הגירושין, או להותיר את המצב על כנו ולהורות על פתיחת הליך לבחינת טובת הקטינה. בית המשפט קבע כי אין מדובר ב"חטיפה" במובנה המשפטי, שכן שני ההורים מחזיקים באפוטרופסות משותפת. יחד עם זאת, נקבע כי מדובר בהפרה בוטה של הסכם גירושין מחייב ובפגיעה בזכותה של האם, אשר יש לה השלכות חמורות.
למרות זאת, בית המשפט סירב להורות על השבת הקטינה לאם בשלב זה, וזאת לאור פרק הזמן הארוך שחלף, התרשמות הגורמים המקצועיים מהסתגלות הקטינה לבית האב, והרצון למנוע ניתוק כפוי נוסף מההורה המטפל הנוכחי. הוחלט כי ייפתח הליך מהיר לבחינת טובת הקטינה, כולל חוות דעת פסיכולוגית עדכנית, וכי במהלך התקופה הקרובה תוחזר בהדרגה זכות הקשר בין הקטינה לאם, תוך ליווי של גורמי טיפול. בסיכום, בית המשפט הדגיש כי אין לאפשר לקבוע עובדות בשטח תוך הפרת הסכמים שיפוטיים, אך גם אין להורות על העברת קטין על סמך זכויות פורמליות בלבד, מבלי לבחון לעומק את טובתו האישית והרגשית במועד ההכרעה.
