הפסק עוסק בשאלת המשך הדיון בערעור רכושי לאחר ששלושת חברי ההרכב המקורי – הרבנים איגרא, עמוס ושפירא – פרשו לגמלאות. בפסק דין עקרוני שניתן בשנת 2021 נדונו טענות המערערת לאיזון זכויות, ובפרט זכאותה לשווי השבחת נכסי אופציה וקרקע. נקבע כי יש לבצע שמאות כדי לבדוק האם ערך הנכס עלה ממועד הסכם האופציה ועד מועד הקרע – ובכך יוכרע אם למערערת זכויות נוספות.
שלוש שנים חלפו מאז, ובינתיים הוגשה חוות דעת שמאית. עם זאת, מאחר שכל דייני ההרכב פרשו, עלתה השאלה האם ניתן להמשיך את הדיון ולהכריע על בסיס פסק הדין העקרוני שניתן בהרכב הקודם.
בית הדין מצטט את תקנה עא לתקנות הדיון, הקובעת כי בהרכב חדש על הדיינים לשקול אם להתחיל את ההליך מהתחלה או להמשיך מהנקודה הקודמת, לאחר שמיעת הצדדים. עם זאת, התקנה מעוררת קושי פרשני בביה"ד הגדול, מאחר שהיא עוסקת במפורש ב"העברת תיק מהרכב להרכב", ולא ברור אם תחול כאשר ההרכב התחלף בהדרגה עקב פרישות נפרדות ולא בהחלטה רשמית של העברה.
הדיין מציין פסיקה אזרחית (בג"ץ 1979/10, בג"ץ 6334/96) ולומד ממנה שניתן להמשיך את ההליך גם כאשר התחלף דיין אחד או יותר – אך מחייב התייעצות עם הצדדים. לפיכך, נדרשת עמדת הצדדים אם הם מסכימים להמשך ההליך על בסיס פסק הדין העקרוני הקיים, או מבקשים פתיחה מחדש (ובפרט האם חפצים שדיינים שעדיין זכאים לכך – ישלימו את פסק הדין לפני סיום תקופת "שלושת חודשי הפוסט-פרישה").
לסיכום: פסק הדין עוסק במתח בין המשכיות שיפוטית לבין תקינות פרוצדורלית, כאשר חל שינוי בהרכב הדיינים לאחר מתן פסק עקרוני ולפני הכרעה סופית. הצדדים נדרשים להשיב לבית הדין האם הם מסכימים להכרעה בהרכב חדש או מעוניינים שהדיון יחודש במלואו.
