פסק הדין עוסק בתביעת אם להגדלת מזונות שני ילדיה הקטינים, שנקבעו בפסק דין קודם בשנת 2020 לסך של 3,300 ש"ח לשלושה ילדים. לאחר ששלושה מילדיה בגרו, התבקש בית הדין לקבוע מזונות ריאליים עבור שני הקטינים בלבד, בסך 1,800 ש"ח לכל ילד. האם טענה לשינוי נסיבות מהותי: מצבה הרפואי התדרדר (לוקמיה, סרטן, COPD), היא מוכרת כנכה 100%, אינה עובדת ומצויה במצוקה כלכלית. האב טען כי אין שינוי מהותי במצב הכלכלי, האישה מקבלת קצבה דומה לזו שקיבלה בעבר, ומחזיקה רכב, וכי חוב המזונות שלה נובע מהתנהלותה האישית.
בית הדין ניתח את ההיסטוריה ההלכתית והדיונית של חיוב המזונות והבחין בין מזונות שנקבעו בהסכם לבין כאלה שנפסקו בפסק דין. נקבע כי למרות שקצבת האם לא השתנתה באופן מהותי, החמרת מצבה הרפואי ומניעת יכולתה לעבוד בפועל מהווים שינוי נסיבות. כן נקבע כי מאחר שחלק מהילדים שהו בעבר בפנימייה או אצל האב, קביעת המזונות המקורית הייתה נמוכה באופן יחסי, וממילא אין הצדקה להפחתה נומינלית אוטומטית כשהילדים בגירו.
בית הדין פסק הגדלת מזונות ל־1,450 ש"ח לכל ילד (סה"כ 2,900 ש"ח לחודש), כולל מדור, הוצאות מדור ומחציות (למעט הוצאות רפואיות חריגות וקייטנה אחת בעלות מתנ"ס בהן האב יישא במחצית). כן נענה לבקשת האם שהמזונות יופקדו לחשבון הבן הבגיר [א'], לאור עיקולים על חשבונה. תחולת פסק הדין היא מספטמבר 2023, ולגבי העבר נותר החיוב המקורי בתוקף.
לסיכום: שינוי במצב בריאותה של האם, חוסר יכולת השתכרות והעדר הסדרי שהות – הצדיקו הגדלת מזונות לשני קטינים תוך קביעת סכום כולל צודק ומאוזן, בהתאם ליכולת הכלכלית של האב ומצבה הקשה של האם.
