רקע והליכים קודמים: המערער (ג.ב.) והמשיבה (א.ב.) הם בני זוג לשעבר. ביניהם התנהלו הליכים משפטיים ממושכים, כולל תביעה רכושית לאיזון משאבים שהגישה המשיבה, אשר הסתיימה בפסק דין מיום 8.6.2023 ("פסק הדין לאיזון משאבים"). פסק דין זה דן, בין היתר, בבית המגורים המשותף, הרשום על שם המערער בלבד, וקבע כי רובצת עליו הלוואת משכנתא משותפת.
פסק הדין לאיזון משאבים קבע כי המשיבה זכאית לסך של 1,725,000 ₪ עבור זכויותיה בבית, בתוספת ריבית והצמדה. כמו כן, נקבע כי המערער חב בתשלום דמי שימוש.
המשיבה ערערה על פסק הדין לאיזון משאבים (עמ"ש 27637-08-23), וערעורה נדחה למעט סוגיית שווי בית המגורים, לגביה הורה בית המשפט על עדכון חוות דעת שמאי.
המערער ניסה אף הוא לערער על פסק הדין לאיזון משאבים, אך ערעורו נדחה על הסף בשל איחור בהגשתו (עמ"ש 42368-11-23 ו- ע"ר 11572-01-24). במסגרת ערעורים אלו, טען המערער כי בית המשפט קמא התעלם מתשלומי המשכנתא, וכי יש לקזזם מהמגיע למשיבה. בית המשפט בערעור המשיבה ציין מפורשות כי טענת המערער בנוגע להתעלמות בית המשפט קמא מתשלומי המשכנתא, מקומה בהליך ערעור מטעמו (שלא אושר לבירור בשל איחור בהגשתו).
התביעה החדשה ודחייתה על הסף: לאחר מתן פסק הדין בערעור המשיבה, הגיש המערער תביעה חדשה (תלה"מ 45555-02-24) בה עתר לחייב את המשיבה בתשלום מחצית יתרת הלוואת המשכנתא, בטענה שעניין זה לא נכלל בפסק הדין לאיזון המשאבים. המשיבה עתרה לסלק את התביעה על הסף מטעמי השתק עילה ומעשה בית דין.
בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט מחמוד שדאפנה) דחה את התביעה על הסף ביום 5.10.2024. בית המשפט קבע כי קביעותיו שלו וקביעות ערכאת הערעור מהוות מעשה בית דין, המקים מחסום דיוני להתדיין בעניין, שכן ההחלטות הפכו לחלוטות בכל הקשור לסוגיית קיזוז החזר הלוואת המשכנתא. לפיכך, המערער מושתק ומנוע מלהתדיין בסוגיה זו. בית המשפט קמא לא הכחיש שאין קביעה פוזיטיבית מפורשת בעניין המשכנתא, אך סבר כי אין בכך כדי להסיק שהסוגיה לא הוכרעה לאור פסק הדין והערעורים השונים.
הערעור הנוכחי: המערער הגיש ערעור על החלטה זו, בטענה כי דוקטרינות מעשה בית דין והשתק עילה, שהן יציר הפסיקה, ניתנות לחריגה במקרים חריגים שבהם שורת הצדק מחייבת זאת. הוא חזר וטען כי אין הכרעה פוזיטיבית בפסקי הדין הקודמים לגבי חובת המשיבה לשאת במחצית תשלומי המשכנתא, למרות שמדובר בחוב משותף. המערער הפנה להלכות שונות בפסיקה הדנות באי החלת עיקרון מעשה בית דין.
הכרעת בית המשפט המחוזי (פסק דינו של כב' השופט אסף זגורי): בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על כל חלקיו וקבע כי:
- מכלול ההליכים שהתנהלו, כולל פסק הדין לאיזון משאבים והערעורים שבאו בעקבותיו, יצר מעשה בית דין בסוגיית המשכנתא.
- טענת המערער כי בית המשפט קמא התעלם מסוגיית המשכנתא נדחתה במפורש על ידי ערכאת הערעור הקודמת, וצוין כי מקומה היה בערעור מטעמו של המערער.
- איחור המערער בהגשת ערעור על פסק הדין לאיזון משאבים יצר חסם דיוני. ניסיון המערער להחיות את הטענה בתביעה נפרדת נתקל במחסום מעשה בית דין.
- בית המשפט דחה את הטיעון החדש שהועלה בעל פה בדיון, לפיו נולדה למערער עילה נזיקית המאפשרת לו להתדיין מחדש. נקבע כי מדובר בטיעון כללי שנועד לעקוף פסקי דין חלוטים.
- לא נמצאו במקרה זה אותם "מקרים חריגים" המצדיקים סטייה מעיקרון מעשה בית דין.
תוצאה: הערעור נדחה על כל חלקיו. המערער חויב לשלם למשיבה הוצאות בסך 25,000 ₪.
