פסק דין זה עוסק בדחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב, שדחתה בקשה למינוי גרפולוג לצורך הוכחת טענת זיוף חתימה בצוואה.
העובדות: המבקשת היא אלמנת המנוח שהייתה נשואה לו בין השנים 2002-2016, וירשה את עזבונו לפי צו קיום צוואה משנת 2018. המשיבה היא בתו מנישואיו הראשונים, שירשה את עזבון אמה בשנת 2002 לפי צוואה מ-1992. המבקשת הגישה תביעה לביטול צו קיום הצוואה של אם המשיבה, וכחלק מהטענות טוענת שחתימת המנוחה על הצוואה מזויפת.
החלטת בית משפט קמא: בית המשפט דחה את הבקשה למינוי מומחה לזיהוי כתב יד בשלושה נימוקים עיקריים: הצדדים הגיעו להסכמות דיוניות ביום 2.11.20 שקיבלו תוקף של החלטה; המבקשת לא עמדה בהסדר הדיוני, הגישה תצהיר באיחור והתנהלותה אינה מקובלת; לפיכך הבקשה נדחית "בשלב זה" אך תישקל שנית בשלב מאוחר יותר במידת הצורך.
החלטת בית המשפט העליון: השופט שאול שוחט דחה את בקשת רשות הערעור בשני נימוקים מרכזיים:
ראשית – פגם פרוצדורלי חמור: המבקשת לא התייחסה כלל לנימוקי בית המשפט קמא, במיוחד לנושא ההסכמה הדיונית מיום 2.11.20. היא לא מפנה לפרוטוקול הדיון ולא מצרפת אותו. בנסיבות אלו, אין זה מתפקידו של בית המשפט העליון לפשפש בתיק קמא מיוזמתו.
שנית – לגוף העניין: המבקשת הגישה "בקשה לביטול צוואה" לפי סעיף 72 לחוק הירושה. הליך זה מיועד לביטול צו קיום הצוואה בלבד, ולא לבחינת התנגדות לצוואה עצמה. כל עוד צו הקיום שריר וקיים, בירור טענות התנגדות לצוואה (כולל טענת זיוף החתימה) "מקדים את זמנו".
השופט הסביר כי הסדר הנכון של ההליכים הוא: תחילה הכרעה בבקשה לביטול צו קיום הצוואה, ורק לאחר מכן, אם הבקשה התקבלה והצוואה הוגשה לקיום מחדש, ניתן לדון בעילות ההתנגדות לצוואה. לפיכך, החלטת בית המשפט קמא לדחות את הבקשה "בשלב זה" תוך אפשרות לבחינה מחדש בעתיד, הולמת את הסדר הנכון של ההליכים.
התוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה, אין צו להוצאות בהיעדר דרישת תשובה, והעירבון יושב למבקשת. ההחלטה ניתנה ב-20 באוקטובר 2021 בהעדר הצדדים.
המקרה מדגים את חשיבות הסדר הנכון של ההליכים בדיני ירושה והצורך בהתייחסות מלאה לנימוקי בית המשפט קמא בבקשות רשות ערעור.
