פסק הדין עוסק בבקשה להפחתת מזונות שהוגשה על ידי אב לשני ילדים, בטענה לשינוי נסיבות מהותי המצדיק עדכון ההסדר הקודם שנקבע בין הצדדים.
האב טען כי חל שינוי במצבו הכלכלי, כאשר הוא אינו משתכר כפי שהיה בעבר, נאלץ להחליף מקום עבודה בשכר מופחת, ונוסף על כך יש לו ילדה מנישואים חדשים, עובדה אשר מחייבת חלוקה שונה של המשאבים. האב טען גם כי האם אינה מאפשרת לו לממש זמני שהות עם הילדים, מה שמוביל לכך שהוא נושא לבדו בכל הוצאות התחזוקה שלהם, ללא הפחתה במזונות, על אף שהילדים שוהים עמו פחות.
מנגד, האם טענה כי לא הוכח כל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת המזונות, והוסיפה כי גם אם יש לאב ילדה נוספת, אין בכך להפחית מחובתו לילדיו הקיימים, במיוחד לנוכח העובדה שהיא עצמה נושאת בעיקר הנטל הכלכלי, כולל הוצאות חינוך, בריאות, והשתתפות בהוצאות שוטפות נוספות.
בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה לפיה הפחתת מזונות תיעשה רק עם הוכחת שינוי נסיבות מהותי, משמעותי ובלתי צפוי, אשר לא נלקח בחשבון בעת קביעת הסכום המקורי. נפסק כי טענות האב לירידה בהכנסותיו אינן מגובות בתשתית ראייתית מספקת, במיוחד כאשר לא הוכח כי הירידה היא קבועה, מהותית ובלתי ניתנת לשינוי, וכי שינוי כזה אינו תוצאה של בחירה חופשית או ניהול כלכלי שגוי.
גם לעניין הילדה מנישואיו החדשים נפסק כי מדובר באירוע צפוי, שהאדם נוטל על עצמו מרצון, ואין בו כשלעצמו כדי לגרוע מחובתו כלפי ילדיו הקודמים. בנוסף, טענות האב בנוגע לאי-מימוש זמני שהות נדחו משלא הוכח כי האם פעלה לשבש קשר או להפר את ההסדרים בפועל.
לפיכך, דחה בית המשפט את הבקשה להפחתת המזונות, וקבע כי אין מתקיים שינוי נסיבות מהותי אשר יצדיק את ההתערבות בהסכם המזונות הקיים. הפסק מדגיש את אחריות ההורה לחובתו לילדיו הביולוגיים, את הצורך להציג ראיות ממשיות לכל שינוי כלכלי נטען, ואת השמירה על טובת הילד כערך עליון, במיוחד כשעסקינן בזכויות כלכליות בסיסיות של קטינים.
