השפעת בגידה על גירושין: חלוקת רכוש, כתובה ומזונות

גילוי של חוסר נאמנות זוגית מהווה שבר רגשי עמוק המוביל על פי רוב לפירוק התא המשפחתי ולתחילתו של הליך משפטי. אולם כיצד בגידה משפיעה על התא המשפחתי? האם יש הבדל בין גבר לאישה? הנה מה שחשוב לדעת על ההשפעות של בגידה על הליכי גירושין בבתי הדין ובתי המשפט.

השפעת מעשה בגידה על אופן חלוקת הרכוש המשותף

על פניו, החוק האזרחי אינו לוקח בחשבון את הנושא של נאמנות בקשר בכל הנוגע לחלוקת רכוש. חוק יחסי ממון מכתיב חלוקה שוויונית של כלל הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים תחת מנגנון מוסדר של הסדר איזון משאבים. בתי המשפט לענייני משפחה אינם פועלים כגוף מחנך, ואינם מטילים סנקציות כלכליות על צד שהפר את האמון באמצעות שלילת זכויותיו בדירת המגורים, בעסק או בחסכונות הפנסיוניים. התפיסה האזרחית גורסת כי רכוש משותף שנצבר במאמץ זוגי שייך לשני הצדדים באופן שווה, וכל עוד ההתנהלות הכלכלית של משק הבית נשמרה והצד הפוגע המשיך לתרום את חלקו הכלכלי או התפקודי למשפחה, הדין אינו רואה עילה לשלילת רכוש כענישה על שבר מוסרי. ישנם מצבים בהם ניתן לחרוג מחלוקה שוויונית (סעיף 8 לחוק יחסי ממון), אולם בגידה וניאוף הן לא נסיבות שכאלה.

שאלה מעניינת יותר נוגעת לאופן שבו מטפל בנושא בית הדין הרבני. כידוע, נושא חלוקת רכוש יכול להיות נדון בבית המשפט למשפחה, ויכול שיהיה נדון בבית הדין, תלוי במי שהגיש את התביעה ראשון ולאן (מירוץ הסמכויות).

מה שחשוב להבין הוא שבענייני רכוש, בתי הדין כפופים לחוק האזרחי, כלומר לאופן שבו היה פוסק בית המשפט לענייני משפחה. הנקודה הזאת הוכרעה בהלכה מכוננת בבג"ץ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול ("הלכת בבלי"): פסק הדין ההיסטורי המחייב את בתי הדין הרבניים לדון בענייני חלוקת רכוש בין בני זוג אך ורק על פי המשפט האזרחי הכללי (חוק יחסי ממון) ולא על פי הדין הדתי, כדי למנוע אפליה. לכן גם אם לפי הדין הדתי, אישה נואפת מאבדת מזכויותיה, על פניו הדבר הזה לא רלוונטי לנושא הרכוש בגירושין.

פסיקת בית המשפט העליון בסוגיית השיתוף הספציפי

סוגיית השפעת חוסר הנאמנות על רכוש הגיעה להכרעה סופית בבית המשפט העליון בפרשה משפטית מפורסמת שנדונה בהרחבה (שנודעה בשם פסק דין הבוגדת).

במקרה זה נדונה שאלת זכויותיה של אישה בדירת מגורים שהייתה רשומה על שם הבעל בלבד, כאשר הוכח כי היא ניהלה קשר מחוץ לנישואין. על פניו, באותו מקרה האישה טענה כי הייתה כוונת שיתוף בנכס, ולכן היה מגיע לה מחצית מהנכס. עם זאת, בית הדין הרבני קבע כי היות ומדובר באישה בוגדת, אי אפשר לטעון שהייתה כאן כוונת שיתוף (לכאורה, בית הדין הרבני טען שאין בכך סטייה מהדין הקיים). עם זאת, על פסק הדין של בית הדין הרבני הוגש בג"ץ, וב-2021 בית המשפט העליון קבע הלכה לפיה הפרת אמון זוגי אינה מבטלת למפרע זכויות רכוש שנרכשו מכוח חיים משותפים.

פסיקה מחייבת זו הציבה גבול מוחלט וקבעה כי מעשה מסוג זה אינו עילה לביטול כוונת שיתוף ספציפי בנכסים, ובכך ניתקה לחלוטין את הקשר בין התנהלות אישית לבין קניין רכושי.

עם זאת, קיים חריג משפטי דק למצב זה, והוא מה שנקרא "שיתופיות מוחלשת": אם בבית המשפט יוכח כי אחד מבני הזוג ניהל חיים כפולים מתמשכים לאורך שנים ארוכות, ובמהלך אותה תקופת הסתרה רכש נכסים חיצוניים, הערכאות עשויות לקבוע כי כלל לא התקיימה באותן שנים אווירת שיתוף זוגית. במקרים אלו, ההפרדה הרכושית לא תנבע מענישה על עצם המעשה, אלא מהמסקנה העובדתית שלא שררה הרמוניה המצדיקה החלת כוונת שיתוף ספציפית על נכסים אלו.

ההשלכות הכלכליות על כתובה ומזונות אישה

לצד ההפרדה הרכושית, להתנהלות זוגית בעייתית ישנן השלכות כלכליות ישירות ומובהקות במישורים ספציפיים הנידונים בבית הדין הרבני. המישור הראשון נוגע לזכות המשפטית לקבלת דמי מזונות אישה. זכות זו נועדה לשמור על רמת חייה של האישה עד לסידור הגט הסופי. על פי הדין הדתי, אישה שקיימה קשר אינטימי מחוץ לנישואין צפויה לאבד את זכאותה לקבלת תשלום חודשי זה מבעלה, בכפוף להוכחת המעשה בערכאה הדתית.

שלילת הזכות נובעת מהכלל ההלכתי הפוטר את הבעל מכלכלת אשתו במקרים של הפרת ברית הנישואין. חשוב לדעת כי גם במקרים בהם נשללת הזכאות למזונות אישה על פי הדין הדתי, ייתכנו מצבים חריגים בהם בית המשפט לענייני משפחה יפסוק מזונות משקמים מכוח הדין האזרחי הכללי. פסיקה זו נועדה למנוע מצב של קריסה כלכלית מוחלטת של בן הזוג התלוי, במיוחד לאחר שנות נישואין ארוכות ופערי השתכרות דרמטיים בין הצדדים.

המישור השני והמשמעותי עוסק בכתובה המהווה חוזה משפטי מחייב לכל דבר ועניין, אשר ניתן לממש אותו בנסיבות מסוימות. אישה שהוכח כי ניהלה מערכת יחסים מקבילה מאבדת את זכאותה לפדות את סכום הכתובה ותוספת הכתובה עם הגירושין.

מנגד גבר אשר ניהל קשרים מחוץ לנישואין וגרם בעקבות כך לפירוק התא המשפחתי, חושף את עצמו לחיוב משפטי מלא בתשלום הכתובה לאשתו. במקרים אלו בית הדין עשוי לחייב את הבעל לשלם סכומי כסף גבוהים מתוך כספיו האישיים מעבר לחלוקת הרכוש הרגילה.

קביעת משמורת ילדים ודמי מזונות

מערכת המשפט מפרידה באופן חד וברור בין טיב הקשר הזוגי לבין תפקודו של אדם כהורה. העיקרון המשפטי המנחה קובע כי בן זוג שפגע באמון אינו נחשב בהכרח להורה פחות טוב עבור ילדיו. התנהלות מוסרית לקויה במסגרת הנישואין אינה מהווה שיקול רלוונטי בקביעת זמני השהות או בהגדרת המשמורת על הקטינים. בתי המשפט ופקידות הסעד בוחנים אך ורק את מסוגלותו ההורית של כל צד ואת טובתם העליונה של הילדים ללא קשר לאירועי הפרידה.

בדומה לסוגיית המשמורת גם שאלת תשלום מזונות הילדים מנותקת לחלוטין מנסיבות פירוק הקשר. זכותם של הילדים לקבל תמיכה כלכלית משני הוריהם נגזרת מצרכיהם האובייקטיביים ומפערי ההשתכרות הריאליים בין ההורים.

בית המשפט אינו מקטין את נטל המזונות של הורה נפגע ואינו מגדיל את התשלום המוטל על הורה פוגע כצעד ענישתי.

ניהול משבר הגירושין בקור רוח אסטרטגי

ההתמודדות עם פירוק הנישואין על רקע משבר אמון דורשת תעצומות נפש רבות ויכולת קבלת החלטות מושכלת תחת לחץ. פעולה משפטית המונעת מיצר אמוציונלי עמוק מובילה בהכרח לניהול הליכים ארוכים, יקרים ושגויים מבחינה טקטית.

הדרך הנכונה לצלוח את המשבר היא באמצעות ניווט משפטי קר רוח אשר בוחן את העובדות היבשות ומבודד אותן מהסערה הרגשית סביב הפרידה. אנו מזמינים אתכם ליצור קשר לקביעת פגישת ייעוץ.

בפגישה זו ננתח את מצבכם המשפטי באופן אובייקטיבי ונבנה יחד הסכם גירושין מסודר או תוכנית עבודה חכמה שתסייע בהגנה על עתידכם הכלכלי, תשמור על רווחת הילדים ותוביל לסיום ההליך בצורה המיטבית ביותר.