בקשה לצו קיום צוואה היא הליך משפטי המאפשר ליורשים או למוטבים של אדם שנפטר (המנוח) לקבל אישור רשמי על תוקפה של צוואת המנוח. הליך זה מעוגן בחוק הירושה, התשכ"ה-1965, ובתקנות הירושה, התשנ"ח-1998.
צו קיום צוואה הוא צו משפטי המאשר את תוקפה של צוואת המנוח ומאפשר ליורשים לממש את זכויותיהם לפיה. צו זה נדרש כדי שהיורשים יוכלו לפעול מול גופים שונים (כגון בנקים, רשם המקרקעין, חברות ביטוח) ולקבל את נכסי העיזבון בהתאם לצוואה.
"צוואה" היא מסמך משפטי שבו אדם מורה כיצד יחולק רכושו לאחר מותו. החוק מכיר בארבעה סוגי צוואות:
- צוואה בכתב יד – צוואה שנכתבה כולה בכתב ידו של המצווה, נושאת תאריך, וחתומה על ידו.
- צוואה בעדים – צוואה בכתב, שהמצווה הצהיר בפני שני עדים שזו צוואתו, וחתם עליה בפניהם, והם חתמו עליה בפניו ובפני עד זה במעמד אחד.
- צוואה בפני רשות – צוואה שנאמרה בעל פה בפני שופט, רשם, דיין, או נוטריון, ונרשמה על ידם.
- צוואה בעל פה – צוואה שנאמרה בעל פה בפני שני עדים, במצב שבו המצווה ראה את עצמו מול פני המוות.
הבקשה לצו קיום צוואה מוגשת לרשם לענייני ירושה באזור שבו היה מקום מושבו האחרון של המנוח. אם מקום מושבו האחרון של המנוח לא היה בישראל, אך יש לו נכסים בישראל, הבקשה מוגשת לרשם באזור שבו נמצאים רוב נכסיו.
תוכן הבקשה לצו קיום צוואה כולל:
- פרטים אישיים של המנוח (שם, מספר זהות, תאריך פטירה, מקום מושב אחרון).
- פרטים אישיים של המבקש והקשר שלו למנוח.
- פרטים על הצוואה (תאריך עריכתה, סוג הצוואה).
- פרטים אישיים של כל הזוכים על פי הצוואה.
- פרטים אישיים של היורשים על פי דין, אם יש כאלה שאינם זוכים על פי הצוואה.
- הצהרה האם ידוע למבקש על הליכי ירושה קודמים שנפתחו בעניין עיזבון המנוח.
- הצהרה האם ידוע למבקש על התנגדות של אדם כלשהו לבקשה.
- הצהרה האם המנוח השאיר צוואות קודמות או מאוחרות.
יש לצרף לבקשה מסמכים תומכים, כגון:
- הצוואה המקורית או העתק מאושר שלה.
- תעודת פטירה של המנוח.
- תעודות המעידות על הקשר בין המבקש למנוח, אם רלוונטי.
- תצהיר של המבקש המאמת את העובדות שבבקשה.
- תצהירים של עדים לצוואה, אם נדרש (בהתאם לסוג הצוואה).
- ייפוי כוח לעורך הדין, אם המבקש מיוצג.
- תשלום אגרה.
לאחר הגשת הבקשה, הרשם לענייני ירושה מפרסם הודעה על הבקשה בעיתונות ובאתר האינטרנט של הרשם, ומזמין כל אדם המעוניין להתנגד לבקשה להגיש התנגדות בתוך 14 יום מיום הפרסום. אם מוגשת התנגדות, הרשם מעביר את הבקשה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה.
אם לא מוגשת התנגדות, הרשם בוחן את הצוואה כדי לוודא שהיא עומדת בדרישות החוק. בין היתר, הרשם בודק:
- האם הצוואה נערכה באחת הצורות שהחוק מכיר בהן.
- האם הצוואה חתומה כנדרש (בהתאם לסוג הצוואה).
- האם יש פגמים או ליקויים בצוואה.
- האם יש ראיות לכך שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת או בנסיבות אחרות הפוסלות אותה.
אם הרשם משתכנע שיש לתת את הצו, הוא מוציא צו קיום צוואה. הצו מאשר את תוקפה של הצוואה ומאפשר לזוכים על פיה לממש את זכויותיהם. הצו מהווה ראיה חותכת לכך שהצוואה תקפה, והוא משמש את הזוכים בפעולות שונות הנוגעות לעיזבון.
אם הרשם סבור שאין לתת את הצו, או אם הוגשה התנגדות לבקשה, הבקשה מועברת לדיון בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט דן בבקשה ובהתנגדויות, שומע את טענות הצדדים, ומחליט האם לתת את הצו ובאילו תנאים.
אם לאחר מתן צו קיום הצוואה מתגלות עובדות חדשות שלא היו ידועות בעת מתן הצו (למשל, צוואה מאוחרת יותר), ניתן לבקש את תיקון הצו או את ביטולו. הבקשה מוגשת לרשם לענייני ירושה, ואם קיימת מחלוקת בעניין, היא מועברת לבית המשפט לענייני משפחה.
