תביעה להחזרת ילד חטוף או לאכיפת זכויות ביקור טופס 15 (תקנה 100) היא הליך משפטי המאפשר להורה שילדו נלקח ממנו על ידי ההורה האחר למדינה אחרת, או שנמנעות ממנו זכויות ביקור במדינה אחרת, לבקש את החזרת הילד או את אכיפת זכויות הביקור. הליך זה מעוגן באמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפת ילדים בינלאומית, 1980, ובחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991.
אמנת האג היא אמנה בינלאומית שמטרתה להבטיח את החזרתם המיידית של ילדים שהורחקו או הוחזקו שלא כדין במדינה החברה באמנה, ולהבטיח שזכויות משמורת וביקור על פי דיני מדינה אחת יכובדו באופן יעיל במדינות אחרות החברות באמנה. האמנה חלה על ילדים עד גיל 16.
טופס 15 משמש להגשת תביעה להחזרת ילד חטוף או לאכיפת זכויות ביקור, בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי. התביעה מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה, וחייבת להיות מוגשת בתוך שנה מיום הרחקת הילד או החזקתו שלא כדין, כדי ליהנות מהחזקה שהחזרת הילד היא לטובתו.
תנאי יסוד להגשת תביעה להחזרת ילד חטוף:
- הילד הורחק ממדינת מגוריו הרגילה או מוחזק שלא כדין במדינה אחרת.
- ההרחקה או ההחזקה מהווה הפרה של זכויות המשמורת של ההורה המבקש.
- ההורה המבקש היה מממש את זכויות המשמורת שלו אילולא ההרחקה או ההחזקה.
- מדינת המגורים הרגילה של הילד ומדינת ההרחקה או ההחזקה הן שתיהן צדדים לאמנת האג.
תוכן טופס 15 – תביעה להחזרת ילד חטוף או לאכיפת זכויות ביקור כולל:
- פרטי בית המשפט: א. בית המשפט לענייני משפחה שאליו מוגשת התביעה. ב. מחוז השיפוט.
- פרטי הצדדים: א. פרטים אישיים של התובע (ההורה המבקש) – שם מלא, מספר זהות, כתובת, טלפון. ב. פרטים אישיים של הנתבע (ההורה האחר) – שם מלא, מספר זהות, כתובת, טלפון. ג. פרטי בא כוח, אם רלוונטי.
- פרטי הילד: א. שם מלא, תאריך לידה, ומקום לידה. ב. מקום מגוריו הרגיל של הילד לפני ההרחקה או ההחזקה. ג. מקום הימצאו הנוכחי של הילד, ככל שידוע. ד. אזרחותו של הילד.
- עובדות המקרה: א. תיאור מפורט של נסיבות ההרחקה או ההחזקה של הילד. ב. תאריך ההרחקה או תחילת ההחזקה שלא כדין. ג. הסיבות לטענה שההרחקה או ההחזקה היא שלא כדין. ד. פרטים על זכויות המשמורת או הביקור של התובע. ה. פרטים על הליכים משפטיים קודמים בעניין הילד, אם היו.
- הבסיס המשפטי: א. הצהרה שהתביעה מוגשת על פי אמנת האג וחוק אמנת האג. ב. פירוט הסעיפים הרלוונטיים באמנה ובחוק. ג. הסבר מדוע המקרה עומד בתנאי האמנה והחוק.
- הסעד המבוקש: א. החזרת הילד למדינת מגוריו הרגיל, או ב. אכיפת זכויות הביקור של התובע. ג. סעדים נלווים, כגון איסור יציאה של הילד מהארץ עד למתן פסק דין, או הסדרי ביקור זמניים.
- סמכות בית המשפט: א. הצהרה על סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה. ב. פירוט הבסיס לסמכות (למשל, הילד נמצא בתחום השיפוט של בית המשפט).
- הצהרות וחתימות: א. הצהרה שהפרטים שנמסרו בתביעה הם אמת. ב. חתימת התובע או בא כוחו. ג. תאריך החתימה.
יש לצרף לתביעה מסמכים תומכים, כגון:
- תעודות לידה של הילד.
- תעודות המעידות על הקשר בין התובע לילד (תעודת נישואין, תעודת לידה).
- מסמכים המעידים על זכויות המשמורת או הביקור של התובע (פסקי דין, הסכמים).
- ראיות למקום מגוריו הרגיל של הילד לפני ההרחקה (אישורים מבית ספר, רישום במרשם האוכלוסין).
- ראיות להרחקת הילד או להחזקתו שלא כדין (דוחות משטרה, הודעות, מכתבים).
- אישור מהרשות המרכזית במדינת המגורים הרגיל של הילד, המאשר את התביעה.
- תצהיר של התובע המאמת את העובדות שבתביעה.
- תצהירים של עדים, אם ישנם.
- תשלום אגרה.
התביעה מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה באזור שבו נמצא הילד. לאחר הגשת התביעה, בית המשפט קובע דיון דחוף בתביעה, כדי להבטיח את החזרת הילד או את אכיפת זכויות הביקור במהירות האפשרית. בית המשפט עשוי גם לתת צווים זמניים, כגון איסור יציאה של הילד מהארץ עד למתן פסק דין, או הסדרי ביקור זמניים.
בדיון, בית המשפט שומע את טענות הצדדים ובוחן את הראיות. בית המשפט מתמקד בשאלות ספציפיות:
- האם הילד היה במגורים הרגילים במדינה מסוימת לפני ההרחקה או ההחזקה?
- האם ההרחקה או ההחזקה מהווה הפרה של זכויות המשמורת של ההורה המבקש?
- האם ההורה המבקש היה מממש את זכויות המשמורת שלו אילולא ההרחקה או ההחזקה?
- האם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את אי-החזרת הילד (למשל, סכנה לשלומו הפיזי או הנפשי)?
אם בית המשפט משתכנע שהתביעה עומדת בתנאי אמנת האג ושאין נסיבות חריגות המצדיקות את אי-החזרת הילד, הוא מורה על החזרת הילד למדינת מגוריו הרגיל או על אכיפת זכויות הביקור של ההורה המבקש.
בנוסף, בית המשפט עשוי לתת הוראות נוספות, כגון הסדרי ביקור זמניים, איסור יציאה של הילד מהארץ עד להחזרתו, או הוראות בדבר מימון נסיעות הילד.
חשוב לציין שהחלטת בית המשפט בתביעה להחזרת ילד חטוף או לאכיפת זכויות ביקור אינה מהווה פסק דין בענייני משמורת או הסדרי ראייה.
ההחלטה עוסקת רק בשאלה האם יש להחזיר את הילד למדינת מגוריו הרגיל או לאכוף את זכויות הביקור של ההורה המבקש. שאלות הנוגעות למשמורת או להסדרי ראייה צריכות להידון בבית המשפט במדינת מגוריו הרגיל של הילד.
ערעור על החלטת בית המשפט בתביעה להחזרת ילד חטוף או לאכיפת זכויות ביקור יכול להיות מוגש לבית המשפט המחוזי. במקרים חריגים, ניתן לבקש רשות ערעור לבית המשפט העליון.
אם בית המשפט מורה על החזרת הילד, ההורה השני נדרש לציית להחלטה. אם הוא אינו מציית, ניתן לפנות להוצאה לפועל או לרשויות אחרות לאכיפת ההחלטה.
