בקשה לצו לעריכת בדיקה גנטית והצהרת אבהות (טופס 21, תקנה 142 א) היא הליך משפטי המאפשר לקבוע מיהו אביו הביולוגי של אדם באמצעות בדיקה גנטית, ולקבל הצהרה משפטית המכירה באבהות זו. הליך זה מעוגן בחוק מידע גנטי, התשס"א-2000, ובתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
קביעת אבהות היא בעלת חשיבות משפטית רבה, שכן היא משפיעה על זכויותיו וחובותיו של האב כלפי הילד, וכן על זכויותיו של הילד, כגון זכויות ירושה, זכות למזונות, זכות לקבל אזרחות או מעמד אחר, וזכויות נוספות הנובעות מקשר האבהות.
בישראל, קיימת חזקת אבהות לגבי ילד שנולד לאישה נשואה – החוק מניח שבעלה של האישה הוא אביו של הילד. אולם, חזקה זו ניתנת לסתירה באמצעות ראיות, כגון בדיקה גנטית. במקרים שבהם אין חזקת אבהות (למשל, כאשר האם אינה נשואה), יש צורך בהליך משפטי לקביעת האבהות.
בדיקה גנטית לקביעת אבהות מבוססת על השוואת הפרופיל הגנטי (DNA) של הילד, האם, והאב המשוער. הבדיקה מאפשרת לקבוע בוודאות גבוהה מאוד (מעל 99.9%) אם האב המשוער הוא אכן האב הביולוגי של הילד.
הבקשה לצו לעריכת בדיקה גנטית והצהרת אבהות מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה, באמצעות טופס 21 (תקנה 142 א) לפי תקנות סדר הדין האזרחי. את הבקשה יכולים להגיש האם, האב המשוער, הילד (באמצעות אפוטרופוס, אם הוא קטין), או היועץ המשפטי לממשלה.
תוכן הבקשה לצו לעריכת בדיקה גנטית והצהרת אבהות כולל:
- פרטים אישיים של המבקש ושל המשיבים (האם, האב המשוער, והילד).
- פירוט הנסיבות הרלוונטיות, כגון מערכת היחסים בין האם לאב המשוער, תאריך לידת הילד, ונסיבות אחרות התומכות בטענת האבהות.
- הנימוקים לבקשה לעריכת בדיקה גנטית.
- פירוט הסעדים המבוקשים (צו לעריכת בדיקה גנטית, הצהרת אבהות, וסעדים נלווים כגון מזונות או הסדרי ראייה).
- הצהרה האם ננקטו הליכים אחרים בקשר לאבהות על הילד.
- הצהרה האם ניתנה הסכמת כל הצדדים לעריכת הבדיקה הגנטית.
יש לצרף לבקשה מסמכים תומכים, כגון:
- תצהיר של המבקש המאמת את העובדות שבבקשה.
- תעודת לידה של הילד.
- מסמכים התומכים בטענת האבהות (תמונות, מכתבים, הודעות טקסט, וכו').
- הסכמה בכתב של הצדדים לעריכת הבדיקה הגנטית, אם ניתנה.
- תשלום אגרה.
לאחר הגשת הבקשה, בית המשפט מזמין את הצדדים לדיון, שבו נשמעות טענותיהם. אם יש הסכמה בין הצדדים לעריכת הבדיקה הגנטית, בית המשפט מוציא צו המורה על עריכת הבדיקה במכון מוכר.
אם אין הסכמה, בית המשפט שוקל את טענות הצדדים ומחליט האם לתת צו לעריכת הבדיקה. בית המשפט רשאי להורות על עריכת בדיקה גנטית גם ללא הסכמת הצדדים, אם השתכנע שהדבר עשוי לסייע בפתרון שאלת האבהות ושאין בבדיקה כדי לפגוע בבריאות הנבדק או בשלומו.
אם מדובר בקטין, בית המשפט ממנה אפוטרופוס לדין לקטין, שתפקידו לייצג את האינטרסים של הקטין בהליך. בית המשפט שוקל את טובת הקטין כשיקול מרכזי בהחלטתו.
הבדיקה הגנטית נערכת במכון מוכר, תחת פיקוח רפואי ומשפטי. תוצאות הבדיקה מועברות ישירות לבית המשפט. על סמך תוצאות הבדיקה ועל סמך ראיות אחרות, בית המשפט מחליט האם להצהיר על אבהותו של האב המשוער.
אם בית המשפט מחליט להצהיר על האבהות, הוא מוציא צו הצהרתי הקובע כי האב המשוער הוא אביו הביולוגי של הילד. הצו משמש ראיה חותכת לאבהות, ומאפשר לרשום את האב כאביו של הילד במרשם האוכלוסין, לתבוע מזונות מהאב, לקבוע הסדרי ראייה, ולממש זכויות אחרות הנובעות מקשר האבהות.
בהליכים לקביעת אבהות, בית המשפט נוהג בזהירות רבה, בשל ההשלכות המשמעותיות של קביעת האבהות על חייהם של כל המעורבים, ובמיוחד על חייו של הילד. בית המשפט שוקל את טובת הילד, את הזכות לדעת מיהו האב הביולוגי, ואת הזכות לפרטיות של הצדדים.
