פסק הדין בתיק 1372520/1, שנדון בבית הדין הרבני הגדול, עוסק בנושא חשוב ומורכב של חישוב ערך אופציות במסגרת הליכי גירושין ואיזון משאבים. במרכז המקרה עומדת השאלה כיצד יש להעריך את שווי האופציות שהתקבלו במהלך חיי הנישואין על ידי אחד מבני הזוג, במסגרת עבודתו בחברת הייטק.
רקע המקרה
המערער, בעל חברת ק', והמשיבה, ששימשה כסמנכ"לית משאבי אנוש בחברת ג', נישאו והתגרשו בשנת 2021. במסגרת הליכי הגירושין, נדרשה הערכה של שווי האופציות שהוענקו למשיבה במסגרת עבודתה, לצורך איזון הנכסים. האופציות שהוענקו לה נחשבו לנכס שיש לחלקו בין בני הזוג, כאשר עמד במרכז הדיון אופן חישוב השווי המדויק של האופציות.
שיטת החישוב
בית הדין הרבני האזורי קיבל את חוות דעתו של רואה החשבון שמונה כמומחה מטעם בית הדין, אשר קבע את שווי האופציות על פי מודל Black & Scholes. המומחה קבע כי שווי האופציה נכון למועד הקרע היה 2.558 דולר לאופציה. חישוב זה נלקח בהתחשב במועד ההבשלה של האופציות, במחירי המימוש שלהם ובמסים שיחולו עליהם בעת המימוש.
ההכרעה בפסק הדין
המערער טען שיש לשום את שווי האופציות על פי שוויין ביום המימוש בפועל, ולא במועד הקרע, כפי שנקבע על ידי בית הדין הרבני האזורי. המערער ביקש לנצל את התנודות בשווי המניות כדי לקבל חלק גדול יותר מהנכסים, בטענה שהאופציות עשויות להעריך את ערכן בעתיד.
בית הדין הרבני הגדול הכריע כי האיזון יבוצע על פי שווי האופציות במועד המימוש, אך לאור הסכם מיזוג בין החברה בה עובדת המשיבה לחברה אחרת, נקבע כי השווי הנכון למועד המיזוג יעמוד על 5.81 דולר לאופציה. זהו המחיר אשר יילקח בחשבון לצורך האיזון, בהתחשב גם במיסים שיחולו במועד המימוש.
סיכום פסק הדין
פסק הדין קובע עקרון חשוב בדיני משפחה ואיזון משאבים, כאשר הוא קובע שבמקרים בהם נכסים כמו אופציות מתקבלים במסגרת העבודה, יש להעריך את שוויים במועד המימוש ולא במועד הקרע. בכך, בית הדין מכיר בכך שנכסים אלו תלויים בשוק, ויש לאפשר להם לצבור ערך עד למועד מימושם.