ההחלטה עוסקת בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבע כי מועד הקרע בין בני זוג נשואים הוא 1.2.2023. הצדדים נישאו בשנת 2004, להם שלושה ילדים קטינים, והתגרשו בגט פיטורין במאי 2023. בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים, לרבות תביעות רכושיות הדדיות.
המחלוקת נסבה סביב השאלה מהו המועד הקובע לניתוק השיתוף הרכושי לצורך איזון המשאבים – מועד הגירושין בפועל, כטענת האישה, או מועד מוקדם יותר, כטענת הבעל.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
האישה טענה כי בהתאם לחוק יחסי ממון, ברירת המחדל לקביעת מועד הקרע היא מועד פקיעת הנישואין, וכי סטייה מכלל זה מחייבת נסיבות מיוחדות שלא הוכחו בעניינם. לטענתה, קביעת מועד הקרע לחודש פברואר 2023 נעשתה באופן שרירותי וללא הנמקה מספקת, אף שמדובר בקביעה בעלת השלכות כלכליות רחבות.
עוד נטען כי הצדדים המשיכו להתנהל כלכלית באמצעות חשבון משותף גם לאחר עזיבת הבעל את הבית, וכי היא נשאה לבדה בהוצאות הילדים והמדור בתקופה שקדמה לגירושין.
עמדת המשיב והחלטת הערכאה הדיונית
הבעל טען כי הקרע הזוגי והכלכלי נוצר כבר בינואר 2023, עת עזב את הבית המשותף והפסיק לנהל משק בית משותף עם האישה.
בית המשפט לענייני משפחה אימץ עמדה זו, וקבע את מועד הקרע ליום 1.2.2023, תוך התייחסות למועד עזיבת הבית ולמועד פתיחת הליך יישוב הסכסוך. צוין כי טענות כספיות הנוגעות לתשלומים שבוצעו לאחר מועד הקרע יתבררו בהמשך ההליך.
המסגרת המשפטית והביקורת על ההנמקה
בית המשפט המחוזי עמד על ההבחנה בין מועד פקיעת הנישואין לבין מועד הקרע לצורך איזון משאבים, והבהיר כי לבית המשפט סמכות להקדים את מועד הקרע בהתקיים נסיבות המלמדות על ניתוק השיתוף. עם זאת, נקבע כי קביעת מועד קרע מוקדם מחייבת הנמקה מוגברת, וכי ההחלטה נשוא הערעור אכן לוקה בהנמקה דלה. למרות זאת, הודגש כי מדובר בהחלטת ביניים הנתונה לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית.
הכרעת בית המשפט המחוזי
בסופו של דבר נדחתה בקשת רשות הערעור. נקבע כי חרף הפגם בהנמקה, לא נגרם למבקשת עיוות דין בשלב זה, בין היתר לאור סמיכות הזמנים בין מועד הקרע שנקבע לבין מועד הגירושין, והאפשרות העומדת לצדדים להעלות טענות כספיות נוספות בהמשך ההליך, לרבות מכוח סעיף 8 לחוק יחסי ממון. לא נפסקו הוצאות, והעירבון הושב למבקשת.
