הסוגיה הנדונה:
ערעור על פסק דין שעסק בבקשת אב לביטול אבהותו על שתי בנות שנולדו במהלך נישואיו לאשתו, בטענה כי לא נולדו באמצעות בנק הזרע כנטען, אלא כתוצאה מיחסים של האם עם גבר אחר. בנוסף, ערעור על דחיית תביעה נזיקית בגין מרמה, מצג שווא והנזקים הכלכליים שנגרמו לו כתוצאה מהמצג הכוזב, לדבריו.
סיכום פסק הדין:
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עמ"ש 44896-06-22) דחה את ערעורו של האב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. נפסק כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה הדרוש לשם ביטול אבהותו – לא הוצגה תשתית עובדתית מספקת ולא הוכח כי הבנות לא נולדו מהליכי הפריה מוסכמים, כפי שטען.
השיהוי הניכר בהגשת התביעות (אחת הוגשה כשהבת הייתה בת 5 והשנייה רק בגיל 20) פעל לחובתו והעיד על חוסר תום לב. כן הודגש כשלונו לצרף את הבנות או את הגבר הנטען כאביהן הביולוגי להליך, חרף היכרותו עמו. בית המשפט דחה את טענתו לקיום "אבהות פסיכולוגית" והבהיר כי מדובר באבהות מכוח ההסכמה להליכי פריון וגידול הבנות במשך שנים רבות במסגרות משפחתיות תקינות.
לעניין התביעה הנזיקית, נפסק כי דחיית תביעת ביטול האבהות מביאה לדחיית העילות הנלוות – אין מקום לפיצוי על תשלומי מזונות או מצגי שווא, בהיעדר הוכחה למרמה. פסק הדין המקורי נותר על כנו, והמערער חויב בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח שישולמו מתוך הערובה.
הערעור נדחה הן במישור המהותי והן במישור הדיוני, תוך חיזוק עקרונות של יציבות התא המשפחתי, הגנה על טובת הילדים, חשיבות ההסכמה המקורית להליכי פריון ושמירה על תום לב ושיהוי סביר בהגשת תביעות מסוג זה.
