עובדות המקרה: הצדדים, בני זוג לשעבר, הורים לבן בן 8 שנפרדו זמן קצר לאחר הלידה. המשמורת נקבעה בהסכמה אצל האם עם זמני שהות מוגדרים אצל האב. בספטמבר 2023 הגיש האב תביעה להעברת המשמורת אליו או למשמורת משותפת, בטענה לניכור הורי מצד האם.
ממצאי התסקירים: התסקיר הראשון (נובמבר 2023) המליץ על משמורת משותפת וזמני שהות שוויוניים. התסקיר השני (יוני 2024), שנערך לאחר וועדת תסקירים, המליץ על העברת "מרכז הכובד" של חיי הקטין לבית האב (60% מהזמן), לימודים ליד בית האב, והמשך טיפול פסיכולוגי אצל פינקלמן.
פסק הדין בבית המשפט קמא: בית המשפט דחה את המלצות התסקיר השני וקבע משמורת משותפת עם זמני שהות שוויוניים, תוך שמירה על לימודי הקטין ליד בית האם. בית המשפט נימק שאין ערובה שהמעבר יביא לרגיעה, והניתוק מהמחנכת יערער את הקטין.
התנהלות האם: העו"ס תיעדה התנהלויות בעייתיות של האם: הוצאת האב מקבוצת ווצאפ של ההורים, הגעה לבית הספר להחלפת ארוחות שהכין האב, סיכול טיפולים פסיכולוגיים, והוצאת הקטין מהצהרון בניגוד להוראות בית המשפט.
החלטת בית המשפט העליון: השופט שילה קבע שלא היה מקום לסטות מהמלצות התסקיר השני ביחס למקום הלימודים. הערעור התקבל חלקית:
- ביטול הגדרת האם כמשמורנית – במקום אחריות הורית משותפת מלאה
- העברת הקטין לבית ספר ליד בית האב – החל משנת הלימודים הבאה
- שמירה על זמני שהות שוויוניים – בניגוד להמלצה על 60%-40%
- אזהרה לאם – שאם תמשיך בהתנהלותה הפוגעת, יישקל אימוץ מלא של המלצות התסקיר השני
עקרונות משפטיים: בית המשפט הדגיש את עקרון טובת הקטין כשיקול מנחה יחיד, וחזר על ההלכה שסטייה מהמלצות מומחים מחייבת נימוקים כבדי משקל. בית המשפט הכיר בחשש לניכור הורי עתידי ובצורך לשדר מסר על מרכזיות האב בחיי הקטין.
התוצאה: המשיבה חויבה בהוצאות של 10,000 ₪. פסק הדין מאזן בין הצורך להגן על הקטין מפני השפעות שליליות לבין שמירה על יציבותו במסגרת החינוכית, תוך הדגשת חשיבות שיתוף הפעולה ההורי.
