הערעור עוסק בשאלה עקרונית: האם קצבת נכות המשולמת לאם מהביטוח הלאומי בעבור ילדם הנכה פוטרת את האב מתשלום מזונות עבורו. בית הדין האזורי קבע שהקצבה מספיקה לצרכיו של הילד, ולכן לא חייב את האב לשלם מזונות בעבורו (מלבד מדור ומחצית הוצאות טיפוליות).
בית הדין הגדול קיבל את הערעור וקבע הלכה ברורה:
- קצבת נכות לילד אינה באה במקום חיוב המזונות, אלא כתוספת. תפקידה לסייע להורה המשמורן בהתמודדות עם עומס טיפולי כבד ולא שגרתי, והיא משולמת לצורך ניהול אורח חיים תקין במסגרת המשפחתית – לא כתחליף לחיוב המזונות.
- הודגש שדווקא בגין נכותו של הילד, ייתכן שהיה מקום לחיוב גבוה יותר של האב אילולא שולמה הקצבה.
בית הדין קובע כי חלק מהוצאות המזונות הרגילים כן מכוסה על ידי הקצבה, אך אין בכך כדי לפטור את האב כליל. בהתאם לכך נקבע:
- האב יחויב בתשלום מזונות חודשיים של 1,000 ש"ח עבור הבן הנכה (בנוסף למדור ושאר חיוביו);
- ההוצאות הייחודיות (כגון רכיבה טיפולית ושחייה) יכוסו במלואן מתוך קצבת הנכות;
- סך חיוב המזונות הכולל עבור שני הילדים – 3,900 ש"ח לחודש.
לסיכום: נקבעה הלכה מחייבת לפיה קצבת נכות מביטוח לאומי אינה פוטרת את האב מתשלום מזונות עבור הילד הנכה. הקצבה נועדה לאפשר להורה המשמורן להתמודד עם עומס טיפולי מיוחד ואינה תחליף לצרכים השוטפים.
הרקע המשפטי
לפי סעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הדין האישי החל עליו, ולפי סעיף 3א לחוק אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו.
מה ניתן ללמוד מההחלטה
קצבת נכות לילד אינה באה במקום חיוב המזונות אלא בנוסף לו. היא נועדה לסייע בעומס הטיפולי, ולא לפטור את ההורה מחובתו.
לקריאה נוספת: עורך דין מזונות | הגדלת מזונות | פסקי דין בדיני משפחה לפי נושא
