בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיום 26.9.23, אשר הורתה על הרחבת זמני שהות הקטין עם אביו, בהתאם להמלצות תסקיר עובדת סוציאלית לסדרי דין.
רקע והליכים קודמים: ההורים ניהלו קשר זוגי קצר ממנו נולד בנם, יליד 2015. ההליך המשפטי החל במרץ 2022 בעקבות בקשת האב להרחיב את זמני השהות עם הקטין, שכן מאז לידתו התדיינו הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה בעניין זמני השהות. עו"ס לסדרי דין הגישה תסקיר ראשון שבו הומלץ על זמני שהות מצומצמים יותר, שכללו שהות של יום אחד בשבוע וכל שבת שנייה אצל האב, עם לינה, וכן חלוקת חגים וחופשות.
המלצות אלו קיבלו תוקף של החלטה. במהלך חופשת הקיץ, הצדדים הסכימו לשנות את זמני השהות, והקטין שהה מספר ימים רצופים עם אביו. בעקבות הסכמה זו ובהוראת בית המשפט, הוגש תסקיר עדכון ביום 20.9.23. בתסקיר זה המליצה העו"ס להוסיף לאב יום שהות אחד בשבועיים כדי לאזן את זמני השהות, וכי יש להתייחס למצב הקיים בפועל. המלצות אלו התקבלו על ידי בית המשפט קמא.
טענות המבקשת (האם) בערעור: האם טענה כי שגה בית המשפט קמא בהסתמכו על תסקיר העו"ס המעודכן, וכי העו"ס "הפכה" את המלצותיה מהתסקיר הראשון ללא נימוק. לטענתה, לא הובא בחשבון טובת הקטין, ואין לשנות את זמני השהות שנקבעו בהחלטה קודמת, אשר שיקפו את רצון הקטין ואת מצבו הנפשי. עוד נטען כי הקטין חווה קושי במעברים בין ההורים, וכי אין שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי זמני השהות.
החלטת בית המשפט המחוזי: בית המשפט המחוזי, מפי השופט חננאל שרעבי, דחה את בקשת רשות הערעור.
- הסתמכות על תסקיר עו"ס: בית המשפט קבע כי החלטת בית המשפט קמא להסתמך על התסקיר המעודכן הייתה מוצדקת. העו"ס נימקה את שינוי המלצתה בכך שהיא מתאימה את עצמה למצב הקיים בפועל, כאשר ההורים הסכימו לשנות את זמני השהות והקטין בילה יותר זמן עם אביו. שינוי ההמלצה משקף את טובת הקטין ואת התפתחות הקשר עם האב.
- טובת הקטין: נקבע כי האב העתיק את מקום מגוריו לעיר מגורי הקטין על מנת להיות קרוב אליו, מה שמצביע על מסירותו ועל רצונו להיות מעורב בחייו של הקטין.
- התערבות ערכאת הערעור: בית המשפט הדגיש כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות ביניים בענייני זמני שהות, אלא במקרים חריגים של טעות מהותית, שלא התקיימה במקרה זה.
- הורים מיטיבים: בית המשפט ציין כי שני ההורים הינם הורים מיטיבים המסוגלים לשתף פעולה לטובת הקטין.
תוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה. לא נפסקו הוצאות.
