החלטה זו עוסקת בדחיית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 1.1.2024 (תוקנה ב-2.1.2024). ההחלטה ניתנה על ידי השופט חננאל שרעבי.
הרקע: המבקש הגיש תביעה במסגרתה טען לבזיון בית משפט, זיוף מסמכים, עושק, כפייה, הטעייה, הטרדת עד, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובה חקוקה והפרת חובת תום הלב כנגד חמישה משיבים: עמותה, האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון, מנהלת עזבון המנוחה פ.כ ז"ל, ושני עורכי דין.
הבקשה הרלוונטית: במסגרת התובענה קמא הגיש המבקש בקשה לצרף שלושה תצהירים מאת אחיה של המנוחה כראיות חדשות במסגרת הליכי הערעור. בקשה זו נדחתה על ידי ערכאת הערעור. בית המשפט קמא קבע שהתובענה "נועדה לעקוף החלטה זו של ערכאת הערעור, ודי בכך כדי להביא על חולשת הטענה".
עמדת בית המשפט קמא: בית המשפט קמא עיין בשלושת התצהירים לגופם ומצא שאין בתצהירים ראיות שיש בהן לשנות מתוצאת פסק הדין לפיה צוואת המנוחה מייצגת את רצון המנוחה במועד עריכתה.
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור: המבקש טען שבית המשפט קמא שגה כשלא איפשר לו להציג את הראיות החדשות ששופכות אור על רצונה האמיתי של המנוחה להעניק את כל עיזבונה לילדיה בלבד. לטענתו, הראיות החדשות התקבלו לאחר מתן פסק הדין קמא ולפיכך לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה. המבקש חזר וטען למרמה שבה נקטו המשיבים (עורכי הדין) כשעשקו את אמו המנוחה וגרמו לה לנשל את ילדיה מירושתה.
החלטת השופט שרעבי: השופט דחה את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה מכח סמכותו לפי תקנות 138(א)(1)+149 לתקנות סדר הדין האזרחי.
הנימוקים המרכזיים: השופט ציין שהסוגיה כבר נדונה והוכרעה במסגרת רמ"ש קודם שדחה לפני כעשרה ימים. בהחלטתו הקודמת הוא קבע שמאחר ועסקינן בתובענה חדשה, המבקש יכול לצרף אליה כל ראיה שמחזקת את טענותיו – לרבות שלושת התצהירים מאת אחיה של המנוחה.
הבהרה חשובה: השופט הדגיש שבית המשפט קמא לא מנע מהמבקש לצרף את התצהירים, אלא רק ציין במסגרת הכרעתו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שאין לכאורה במסמכים החדשים כדי להצדיק עיכוב ביצוע של פסק הדין.
המסקנה המעשית: השופט קבע שפתוחה הדרך למבקש להגיש את התצהירים כראיות במסגרת ההליך העיקרי בתיק קמא, בכפוף לסדרי הדין הנוהגים. הוא ציין שחזקה על בית המשפט קמא שיבחן ויקבע את משקלם במסגרת שמיעת הראיות, ככל ראיה אחרת המוגשת לו.
טענות נוספות: השופט קבע שטענותיו האחרות של המבקש, כמו הטענה שהתובענה עונה על התנאים שנקבעו בעניין משה טורג'מן או טענותיו לגבי התנהלות המשיבים כלפי המנוחה, דינן להתברר במסגרת התובענה קמא לאחר שמיעת ראיות.
התוצאה: בקשת רשות הערעור נדחתה, אין צו להוצאות מאחר שלא נתבקשה תשובה, וההחלטה הותרה לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים. ההחלטה ניתנה ב-17 בינואר 2024.
המקרה מדגים את חשיבות הבחנה בין סירוב לקבלת ראיות חדשות לבין קביעה שהראיות אינן מצדיקות עיכוב ביצוע פסק דין, ואת האפשרות להגיש ראיות במסגרת הליך עיקרי חדש.
