פסק הדין עוסק בבקשת אב לבטל או להפחית חיוב מזונות שנקבע בהסכם גירושין שאושר בפסק דין, בטענה לשינוי נסיבות מהותי. האב טען כי מצבו הכלכלי התדרדר מאז חזר לישראל מארה"ב, כי הוא מובטל ונסמך על תמיכת אחיו, וכי האם מרוויחה משכורת גבוהה ונשואה לאיש עסקים אמיד. עוד טען כי האם לא נושאת בפועל בהוצאות הילד, ששהה רוב הזמן בבית סבתו.
בית הדין דחה את הבקשה תוך ניתוח מקיף של הרקע העובדתי והמשפטי. נפסק כי ההסכם נחתם לאחר שנים של התדיינויות משפטיות ומאבקים בערכאות, לרבות בית המשפט למשפחה ובית המשפט המחוזי, אשר קבעו ממצאים ברורים לגבי היקף נכסיו, חוסר אמינותו הכלכלית והשתכרותו הפוטנציאלית. נטען כי טענותיו הנוכחיות של האב עומדות בסתירה לממצאים קודמים ולמציאות הכלכלית, ובפרט – כי טענותיו על עוני אינן מתיישבות עם הוצאותיו בפועל (כגון 6,000 ש"ח בחודש על הסעות הקטין).
עוד נקבע כי אין לראות בשינוי מגמת הפסיקה האזרחית (בעקבות בע"מ 919/15) שינוי נסיבות מהותי לפי הדין הדתי, ובפרט כאשר מדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין בבית דין רבני, אשר אינו כפוף לתנודות פסיקה אזרחית. בית הדין גם דחה את טענת האב כי מעולם לא התחייב לשלם מזונות – נוכח פרשנות ברורה של ההסכם, התנהגותו לאורך השנים, ותשלום רציף לפי הוראותיו.
לסיכום: אין הצדקה לביטול חיוב מזונות המבוסס על הסכם שאושר כדין, כאשר לא הוכח שינוי נסיבות מהותי במישור העובדתי או המשפטי, והאב מבקש לחמוק ממחויבויותיו תוך העלאת טענות סותרות, חסרות תום לב ואחיזה. בית הדין דחה את התביעה ולא השית הוצאות.
