ההליך עסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר דחה בקשה לבטל צו מניעה זמני שניתן במעמד צד אחד במסגרת סכסוך רכושי בין בני זוג לשעבר. צו המניעה אסר על האישה לבצע כל שינוי בזכויות במקרקעין הכוללים בית מגורים שנבנה במהלך חיי הנישואין. המקרקעין היו רשומים על שמה של האישה, אשר טענה כי קיבלה אותם בירושה וכי היא מימנה את בניית הבית בעצמה.
המשיב, בן הזוג לשעבר, טען כי הבית נבנה במהלך החיים המשותפים וכי השקיע כספים ועבודה בבנייתו, ולכן עומדת לו זכות במחצית הזכויות בנכס. לשיטתו, ביטול צו המניעה עלול להביא לשינוי במצב הזכויות במקרקעין ולסכל את האפשרות לממש פסק דין עתידי בתביעה הרכושית שהגיש להכרה בזכויותיו בבית.
במהלך ההליך נפטרה האישה, ואחותה, שהציגה עצמה כיורשת פוטנציאלית לפי צוואתה, המשיכה לנהל את ההליך במקומה. היא טענה כי צו המניעה רחב ובלתי מידתי, במיוחד משום שחלק ניכר מהמקרקעין נמכר לצד שלישי עוד קודם לכן, וכי אין הצדקה להחיל את הצו על כל שטח המקרקעין. עוד נטען כי המשיב השתהה במשך שנים לפני שפנה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני.
בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית, שכן לערכאה זו מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע למתן סעדים זמניים. נקבע כי קיימת אי בהירות באשר למצב הזכויות במקרקעין, לרבות עסקאות שנעשו והערות אזהרה שנרשמו, וכי יש לברר סוגיות אלה במסגרת ההליך העיקרי. בנוסף הודגש כי קיימת מחלוקת גם בשאלת זהות יורשי המנוחה.
לפיכך נקבע כי יש להשאיר את צו המניעה על כנו עד להכרעה בתביעה הרכושית, ובקשת רשות הערעור נדחתה.
