ההליך עסק בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר דחה בקשה לפסיקת פיצויים בגין נזקים שנגרמו לטענת המבקשים עקב צו מניעה ארעי שהוטל עליהם במסגרת סכסוך הנוגע למקרקעין. הצו הארעי הורה על הפסקת עבודות בנייה וחפירה שביצעו המבקשים במקרקעין, עד לקיום דיון בבקשה לסעד זמני.
לטענת המבקשים, במהלך התקופה שבה עמד הצו הארעי בתוקף הופסקו העבודות באתר, קבלנים ואנשי מקצוע עזבו את הפרויקט ונגרמו להם הפסדים כספיים משמעותיים, לרבות עלויות ציוד והוצאות תפעול. לאחר ביטול הצו הגישו המבקשים בקשה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, בין היתר בנימוק כי בית המשפט המחוזי כבר דן בבקשה דומה ודחה אותה.
בית המשפט המחוזי קבע כי בהחלטת הערכאה הראשונה נפלה טעות, שכן הבקשה שנדחתה קודם לכן התייחסה לצו מניעה ארעי אחר שניתן בשלב מאוחר יותר של ההליך. לפיכך נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה בלבל בין שני צווים שונים ובין שתי בקשות שונות לפיצויים, וכי הבקשה הנוכחית כלל לא נבחנה לגופה.
עוד נקבע כי עצם העובדה שערובה שהופקדה בהליך הושבה אינה שוללת את האפשרות לדון בבקשה לפיצויים, שכן ניתן לפסוק פיצויים גם ללא קשר ישיר לקיומה של ערובה. בנסיבות אלה בוטלה החלטת בית המשפט לענייני משפחה, והדיון הוחזר אליו על מנת שידון בבקשה לפיצויים לגופה ויכריע בה. בנוסף חויבו המשיבים בהוצאות ההליך.
