בית המשפט המחוזי בחיפה דן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה שביטל עיקולים זמניים שהוטלו על נכסי מנוח. המבקשת טענה כי הייתה ידועה בציבור של המנוח במשך שנים רבות וכי היא זכאית למחצית הזכויות בדירה ובנכסים שנצברו במהלך חייהם המשותפים. לטענתה, העיקולים נדרשו כדי להבטיח את זכויותיה עד להכרעה בתביעה העיקרית.
בית המשפט קבע כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, אלא במקרים חריגים. לאחר בחינת המקרה נקבע כי המבקשת לא הצליחה להראות עילת תביעה ברורה בשלב זה של ההליך, וכי קיימות תהיות לגבי עצם קיומה של כוונת שיתוף בנכסים בין הצדדים. בנוסף נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן אין לה קשר ממשי לנכס מזה שנים רבות.
עוד הודגש כי המבקשת הגישה את תביעתה ואת הבקשה לעיקול רק כ-17 שנים לאחר הפרידה מהמנוח, דבר המהווה שיהוי משמעותי הפועל לחובתה ומחליש את הטענה לצורך דחוף בסעד זמני. לפיכך נקבע כי לא מתקיימים התנאים המצדיקים הטלת עיקול זמני, והערעור נדחה תוך חיוב המבקשת בהוצאות.
