בחינת חיוב בגט ובכתובה בעקבות עזיבת האישה את הבית בשל טענות לאלימות מילולית והתנהלות משפילה של הבעל, תוך בחינת שאלת הכנות בטענות.
בני זוג נשואים עם ילדים, כאשר האישה עזבה את הבית בטענה להתנהלות פוגענית, אם כי לא הוכחה אלימות פיזית. האישה תובעת גט וכתובה, והבעל מתנגד, בטענה שהאישה היא זו שפוגעת בזוגיות. בית הדין ציין את הקושי להכריע כאשר אין ראיות חותכות לאלימות, אך התרשם שהאישה חווה מצוקה ממשית.
נקבע כי יש לחייב את הבעל בגט, גם אם אין עילה לכפייה, לאור מציאות של חוסר תפקוד זוגי והתרשמות של הדיינים כי אין סיכוי לשלום בית. באשר לכתובה, הדיון נותר פתוח לקביעות נוספות.
הרקע המשפטי
לפי סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953, ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל נתונים לשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים. לפי סעיף 3 לחוק, משהוגשה לבית הדין תביעת גירושין, הוא מוסמך גם בעניינים הכרוכים בה.
מה ניתן ללמוד מההחלטה
בית הדין חייב בגט גם כשלא הוכחה אלימות פיזית ולא נמצאה עילה לכפייה, על סמך התרשמותו שאין סיכוי לשלום בית. מכאן שבהליך גט, התרשמות הדיינים מחוסר התפקוד הזוגי יכולה להכריע גם בהיעדר ראיות חותכות.
מה עושים כשבן הזוג מתנגד לגט
- מתעדים את ההתנהלות הפוגענית: הודעות, עדויות ופניות לגורמי רווחה או טיפול.
- מפרטים בכתב התביעה את חוסר התפקוד הזוגי ואת הניסיונות לשלום בית, גם כשאין ראיות לאלימות פיזית.
- מבחינים בין חיוב בגט לבין כפייה בגט. אלה סעדים שונים, ולכל אחד מהם עילות אחרות.
- בוחנים מראש אילו עניינים נוספים לכרוך בתביעת הגירושין, ובאיזו ערכאה עדיף לדון בהם.
- אם הצד השני ממשיך לסרב אחרי פסק הדין, אפשר לבקש מבית הדין לשקול צווי הגבלה.
לקריאה נוספת: עורך דין גירושין | טוען רבני לענייני גירושין | פסקי דין בדיני משפחה לפי נושא
