האם מתקיימת עילת גירושין המצדיקה חיוב הבעל בגט, בשים לב לטענות האישה לאלימות פיזית ונפשית, חשיפת הילדים לאלימות, חוסר יכולת לקיים שלום בית, והתנהלותו הכלכלית וההתנהגותית של הבעל?
פסק הדין עוסק בבני זוג המצויים בקונפליקט מתמשך על רקע קריסת עסק, התדרדרות כלכלית, וטענות הדדיות לאלימות ולפגיעה נפשית. האישה הציגה ראיות המצביעות על אלימות מצד הבעל כלפיה וכלפי הילדים, לרבות מסמכים של משטרה ורווחה, וכן התנהגות אלימה מצד הבעל אף באולם בית הדין. בנוסף, נטען שהבעל אינו מעוניין באמת בשלום בית, אלא משתמש בכך כאסטרטגיה משפטית. מנגד, הבעל טוען כי מטרת האישה היא לפגוע בו כלכלית, להכפישו ולנתקו מהקשר עם ילדיו.
בית הדין קבע כי אף שאין די ראיות לאלימות שיטתית שיכולה להביא לכפיית גט על בסיס עילת הכאה, הרי שמצטיירת תמונה של "מאיסות" עמוקה ונחושה מצד האישה. בהתבסס על דיווחי הרווחה, התרשמות ישירה מהדיונים, והתנהגות הבעל, נקבע כי מתקיים המצב של "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת" – מצב בו חיי הנישואין הפכו לבלתי נסבלים. בהתאם לפסיקה ענפה, ובכלל זה דברי התשב"ץ והמהרש"ם, יש בכך כדי לחייב את הבעל בגט.
לעניין הכתובה, בית הדין הותיר את שאלת זכאותה של האישה לכתובתה לשיקולה, תוך שציין את שיקולי החזו"א בנוגע לאישה שטוענת מאיס עלי ואינה מוותרת על כתובתה – כל עוד תביעתה אינה נגועה בחוסר תום לב. בנושא הרכוש והחובות – נקבע מועד לדיון והורו לצדדים להציג מסמכים. המשמורת נקבעה לאם, בהתבסס על דיווחי הרווחה.
