מדובר במקרה חריג וקשה של סרבנות גט מצד אישה, אשר נישואיה נמשכו שלושה ימים בלבד. האישה סירבה במשך למעלה מארבע שנים להתגרש, חרף חיוב גט חלוט, תוך ניצול ההליך כסחיטה כספית ונקמה. האישה הציבה תנאים כספיים תמורת הגט, נקטה בקמפיינים ציבוריים נגד הבעל ובית הדין, והמשיכה בהתנהלות עיקשת גם לאחר שהוטלו עליה צווי הגבלה, קנסות, עיכוב יציאה מהארץ, פרסום שמה, שלילת רישיונות, ועוד.
בית הדין קבע שמדובר בסרבנות קיצונית וממושכת שאין לה הצדקה, תוך גרימת נזק קשה לבעל, המונע ממנו לממש את זכותו לחיי משפחה. בית הדין פירט את היסודות ההלכתיים והחוקיים לחיוב גט ואף לכפייתו במקרה זה (עיגון גבר, עוול ממושך, כוונת סחיטה).
לאור מיצוי כל הסנקציות הקיימות ולנוכח המשך הסירוב, החליט בית הדין על הטלת צו מאסר נגד האישה לפי סעיף 3 לחוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) וסעיף 7א לחוק כפיית ציות ודרכי דיון.
לסיכום: מדובר באחד מפסקי הדין החריפים ביותר שניתנו נגד אישה סרבנית גט בישראל, הכולל ניתוח רחב של סמכויות בית הדין, עקרונות ההלכה והפסיקה האזרחית, תוך קביעה ברורה כי אין הבחנה מגדרית לעניין כפיית גט – וכל סרבן או סרבנית צפוי/ה לסנקציות הדרגתיות עד מאסר.
