פסק הדין עוסק בשאלת סמכותו של בית הדין לדון במשמורת קטינות לאחר שבית המשפט לנוער הכריז עליהן כ"קטינות נזקקות" והוציא צו להוצאתן ממשמורת ההורים. האב ביקש לקיים דיון להעברת משמורת הבנות אליו, אך בית הדין דחה את הבקשה על הסף מחוסר סמכות, לאור קביעת בית המשפט לנוער שהקטינות יוצאו למשמורת חוץ-ביתית.
נקבע כי כל עוד עומד בתוקפו צו הוצאה ממשמורת של בית המשפט לנוער – אין לערכאה אחרת, לרבות בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה, סמכות לדון במשמורת או בזמני שהות. פסק הדין מסתמך על עיקרון שנקבע גם בפסיקה האזרחית (תמ"ש נצרת 34845-02-21, כב' השופט אסף זגורי), ולפיו הכרעת בית המשפט לנוער באשר למסגרת חוץ-ביתית גוברת ומפקיעה את סמכות שאר הערכאות בכל הנוגע למשמורת, למעט בענייני אפוטרופסות או מקרים חריגים.
בית הדין מדגיש כי אין די בהכרזה על נזקקות כדי לשלול סמכות שיפוטית – אך ברגע שניתן צו להוצאה ממשמורת, הקטינים חדלים להיות תחת סמכות ההורים, והדיון בענייניהם עובר למישור שבין הרשות הציבורית (פקידת סעד לפי חוק הנוער) לבין הקטינים עצמם.
לסיכום: בהתקיים צו שיפוטי תקף של הוצאה ממשמורת במסגרת חוק הנוער – לבית הדין הרבני אין סמכות לדון במשמורת הילדים. הדיון בוטל, והפניה הנכונה היא לבית המשפט לנוער בלבד.
