הדיון נסב על השאלה האם יש לחייב את האישה בהוצאות משפט עקב חזרתה מהסכמה קודמת להתמחרות על דירת מגורים משותפת, שניתנה בדיון מיום 13.10.2021. לאחר ההסכמה, חזרה בה האישה וביקשה לבצע את ההעברה לפי שווי שמאי בלבד. האיש טען כי מדובר בהפרת החלטה שיפוטית והפרה של ההסכמה, שיש לחייב בגינה בהוצאות.
פסק הדין עוסק בשאלת תחולת דינא דגוד או אגוד, ובפרט – האם ניתן לחייב בהתמחרות גם כאשר אין שווי בסיס מוגדר (שמאי). הדיין הרב גודיס מביא ניתוח הלכתי מקיף מהגמרא, מהרמב"ם, הראשונים והאחרונים, ומסיק כי דין "גוד או אגוד" אמור להיעשות רק כלפי שווי נכס ידוע, ולפיכך החלטת בית הדין לא הפרה את זכויות האישה, אלא דווקא הצדיקה בקשתה למינוי שמאי טרם ההתמחרות.
מנגד, אב"ד הרב כהנא סבר כי החזרה מההסכמה, בשילוב עם אי-הופעת האישה לדיון הקודם, גרמה לבזבוז זמן שיפוטי ולפגיעה בהתנהלות התקינה של ההליך, ולפיכך יש לחייבה בהוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח לתובע, ובנוסף 2,500 ש"ח לקופת המדינה. לעומתו, הדיין השלישי, הרב צרור, איזן בין העמדות וסבר כי אין לחייב לעת עתה, אך יש להתרות באישה כי אם ייגרם עיכוב נוסף בהמשך – ייתכן חיוב עתידי.
מסקנה: ברוב דעות, הוחלט שלא לחייב את האישה כעת בהוצאות, אך הוטלה עליה התראה ברורה לפיה כל עיכוב עתידי עשוי להוביל לחיוב הוצאות הן לקופת המדינה והן לצד שכנגד.
הרקע המשפטי
חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, קובע בסעיף 3 שבהיעדר הסכם ממון חל הסדר איזון המשאבים, ובסעיף 5 שעם פקיעת הנישואין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל הנכסים, למעט נכסים שהוחרגו בחוק.
מה ניתן ללמוד מההחלטה
לפי הניתוח ההלכתי שבפסק הדין, "גוד או אגוד" נעשה ביחס לשווי נכס ידוע. לכן בקשה למינוי שמאי לפני ההתמחרות הייתה מוצדקת.
לקריאה נוספת: סמכות בית הדין הרבני | בקשה ליישוב סכסוך | פסקי דין בדיני משפחה לפי נושא
