פסק הדין עוסק בתביעה לביטול הסכם גירושין בטענה לאונאה במחיר הדירה שנמכרה לבעל במסגרת הסכם. האישה טענה כי הבעל רכש את חלקה בדירה במחיר הנמוך משמעותית משווי השוק בעת ההסכם (820,000 ש"ח במקום 1,060,000 ש"ח), והציגה זאת כהטעיה מהותית, תוך הסתמכות על דוקטרינת האונאה בחלוקת שותפות, במיוחד בהקשר ל"גוד או אגוד".
בית הדין דחה את התביעה על בסיס ארבעה נימוקים מרכזיים:
- אין אונאה בקרקעות לפי ההלכה, ובפרט כשהעסקה נעשתה בהסכמה מלאה, ללא כפייה או כפיית גוד או אגוד.
- האישה קיבלה ייעוץ משפטי או בחרה להימנע ממנו ביודעין, ולכן אינה יכולה לטעון לאי-הבנה או חוסר ייצוג.
- היה שיהוי ניכר (7 חודשים) בהגשת התביעה, העולה כדי ויתור או מחילה לפי ההלכה ("כדי שיראה לתגר").
- האונאה, ככל שהייתה, אינה עולה על שישית, ולכן אפילו לפי הדעות המקילות – אין עילה לביטול.
לבסוף, נקבע שההסכם שאושר ביום 20.7.2021 תקף ושריר, וכי לא התקיימו התנאים לביטולו. הפסק אף מציין שפסיקה אחרת (של הרב בן יעקב) לעניין אונאה בין שותפים אינה חלה כאן, מאחר שההליך לא היה כפוי אלא וולונטרי.
הרקע המשפטי
לפי סעיף 2(ד) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, הסכם בין בני זוג שאושר בפסק דין להתרת נישואין בבית הדין, דינו כדין הסכם ממון שאושר כדין. ביטול הסכם מאושר הוא חריג ומחייב עילה ממשית.
מה ניתן ללמוד מההחלטה
התביעה נדחתה משום שההסכם נחתם בהסכמה מלאה, משום שהאישה בחרה ביודעין אם להיעזר בייעוץ משפטי, ובשל שיהוי של שבעה חודשים בהגשת התביעה. מי שסבור שנפגע בהסכם גירושין צריך לפעול מהר ולהציג פגם ממשי בכריתתו.
לקריאה נוספת: עורך דין גירושין | טוען רבני לענייני גירושין | פסקי דין בדיני משפחה לפי נושא
