הסוגיה הנדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 17.4.2024, הנוגעת לסדר שמיעת הראיות וסדר ההכרעה בשמונה תובענות שונות המתנהלות בין הצדדים, ובעיקרן – מינוי המבקשת כיורשתו הבלעדית של אביה המנוח, אשר מקום מושבו היה בחו"ל אך הותיר נכסים בישראל. הסוגיה המרכזית היא האם בית המשפט קמא שגה בקביעת סדרי הדיון, והאם יש הצדקה להתערבות ערכאת ערעור בהחלטה מסוג זה.
פרטי המקרה בבסיס התיק עומדת הוראת סעיף 136 סיפא לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, הקובעת כי בית משפט בישראל מוסמך לדון בירושתו של כל אדם שהניח נכסים בישראל. המבקשת עותרת לצו ירושה המכריז עליה כיורשתו הבלעדית של אביה המנוח, שמקום מושבו בעת פטירתו היה בחו"ל, אך הותיר נכסי מקרקעין בישראל הרשומים על שמו.
מצד שני, המשיבים – בני משפחתו של המנוח – הגישו התנגדות לבקשת המבקשת לצו ירושה, וכן הגישו תביעות נוספות (מטריצות) בענייני כשרותה המשפטית של המבקשת, ואף תביעה לשמירת עזבון ומינוי מנהל עזבון. בסך הכל מתנהלות שמונה תובענות שונות בין הצדדים.
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בהחלטה מיום 25.2.2024, קבע את סדר הדיון בתובענות: תחילה יידון עניין צו הירושה, ובמקביל יידונו כל התובענות המתקשרות לכשרותה המשפטית של המבקשת, ורק לאחר מכן יידונו התובענות הממוניות הנוגעות לעיזבון. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובמקביל, בהחלטה מיום 17.4.2024 (שהיא נשוא הבקשה הנוכחית), בית המשפט קמא אשרר את סדר הדיון שנקבע.
טענות המבקשת המבקשת (א.ב.) טענה כי שגה בית המשפט קמא בכך שקבע סדר דיון שאינו הולם, וכי יש צורך בהכרעה עקרונית בדבר היורש החוקי, טרם הדיון ביתר התובענות. לטענתה, מטרת ההליכים שהגישו המשיבים היא לעכב את מתן צו הירושה לטובתה. המבקשת הדגישה כי טענות המשיבים בדבר "כשרותה המשפטית" של המבקשת אין להן בסיס, והן הוגשו כדי לעכב את הליכי הירושה ולהטריד אותה.
היא טענה כי אי הכרעה מהירה בעניין היורש החוקי גורמת נזק כבד לעיזבון ולזכויותיה. עוד טענה המבקשת כי סדר הדיון שנקבע יוביל להתמשכות ההליכים ולבזבוז זמן שיפוטי, וכי יש להפריד בין ההליכים השונים ולדון תחילה בעניין צו הירושה.
דיון והכרעה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט סארי ג'יוסי) דחה את בקשת רשות הערעור. בית המשפט חזר על העיקרון לפיו ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות ביניים, וכי החלטות בדבר סדרי דיון וסדרי הכרעה הן מסוג ההחלטות שעליהן בדרך כלל לא תינתן רשות ערעור, בהתאם לצו בתי המשפט. בית המשפט הדגיש כי רק במקרים חריגים במיוחד, בהם ההחלטה גורמת נזק של ממש, עוות דין או פוגעת באופן משמעותי בזכויות הצדדים, תתערב ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה.
השופט ג'יוסי קבע כי המקרה דנן אינו נופל בגדר אותם חריגים. הוא ציין כי ההחלטה בדבר סדר הדיון כבר נקבעה בהחלטה קודמת מיום 25.2.2024, שהפכה חלוטה, וכי ההחלטה מיום 17.4.2024 רק אשררה את סדר הדיון שנקבע בעבר. לכן, אין מקום לדון מחדש בבקשה זו.
מעבר לכך, בית המשפט המחוזי לא מצא כי סדר הדיון שנקבע יגרום נזק כלשהו למבקשת או לעיוות דין. השופט ציין כי העובדה שהתביעה לצו ירושה תידון במקביל לתובענות הנוגעות לכשרותה המשפטית של המבקשת היא סבירה והגיונית, שכן הכרעה בשאלת כשרותה עשויה להיות רלוונטית להכרעה בבקשה לצו ירושה. בית המשפט ציין כי אף שהמבקשת סבורה שהטענות בדבר כשרותה אינן מבוססות, הרי שאין זה תפקידה של ערכאת הערעור לדון בשאלות עובדתיות אלה בשלב מקדמי, אלא לאפשר לבית המשפט קמא לברר אותן.
בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשת כי סדר הדיון שנקבע יאריך את ההליכים. הוא הדגיש כי נהפוך הוא, ריכוז ההליכים ודיון בהם במקביל עשויים דווקא לייעל את ההליך השיפוטי.
לסיכום, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. המבקשת חויבה בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ש"ח.
