פסק הדין עוסק בבקשת אישה לאסור על בעלה לשעבר להיכנס לדירה המשותפת לאחר שזכתה בהתמחרות עליה, אך טרם נחתם הסכם מכר. האישה טענה כי יש להוציא צו הרחקה מהנכס ומסביבתו. בית הדין דחה את הבקשה מכל וכל, בקובעו כי כל עוד לא הושלם תהליך הרכישה – הנכס מצוי עדיין בבעלות משותפת של שני הצדדים, ואין בסיס משפטי או ראייתי להרחיק את הבעל מרכוש שהוא שותף לו. עוד נקבע כי עצם זכייה בהתמחרות אינה מקנה זכויות שימוש בלעדיות, ובוודאי לא שליטה על המרחב הציבורי הסמוך.
בית הדין העיר כי ניסיון האישה להציג את המועד שבו הגיש הבעל תגובתו כעילה למתן החלטה במעמד צד אחד הוא שגוי משפטית, תוך הפניה לסעיף 10(א) לחוק הפרשנות ותקנה רד(1) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים. כן צוין לשלילה כי הדיון בנושא מתנהל גם בבית המשפט לענייני משפחה במסגרת צווי הגנה – מבלי שהדבר דווח במלואו לבית הדין, תוך חשש לניהול הליכים כפול וליצירת מצג מטעה.
לנוכח הסכסוך המחריף וחוסר שיתוף פעולה בסיסי, בית הדין שקל להוציא צו חריג שיאסור על שני הצדדים להיכנס לנכס, ואף לשקול התקנת מנעול כפול בפיקוח עורכי דינם. בינתיים נאסר על שני הצדדים להיכנס לנכס לתקופה של חמישה ימים, וניתנה אפשרות להגיש תגובה טרם הכרעה סופית.
לסיכום: לא ניתן להרחיק בעל מנכס שטרם נמכר פורמלית לאישה, גם אם היא זכתה בהתמחרות. האיזון בין זכויות קנייניות לבין שיקולי הגנה אישית ייעשה על בסיס דין והוכחה – לא תחושות או פרוצדורה לקויה.
