בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, שנעתר חלקית לעתירת המבקשת לגילוי מסמכים. המבקשת היא אלמנתו של המנוח, שנפטר בשנת 2012. המשיבים הם אחותו של המנוח (משיבה 1), אחיו (משיב 2) ואחיינו (משיב 3).
מנישואי המבקשת והמנוח נולדו שישה ילדים, והיורשים על פי צו הירושה הם המבקשת (2/3 מהעיזבון) וארבעה מילדיה (כל אחד 1/12 מהעיזבון). בחיי המנוח, חתמה משיבה 1 על ייפוי כוח נוטריוני לטובתו, שאִפשר לו לפעול בשמה בכל הנכסים הרשומים על שמה. אחרי פטירת המנוח, הצהירה משיבה 1 כי היא מחזיקה בנכסים עבור בני משפחת המנוח ובדעתה להעבירם לידיהם.
למרות הצהרה זו ולמרות חלוף הזמן, לא הועברו נכסי המנוח ליורשיו. המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ובה עתרה לסעדים שונים, כולל סעד הצהרתי בעניין היקף עיזבון המנוח. בתביעה צוין כי "גולת הכותרת" של העיזבון היא חברה שחוסלה מרצון באוקטובר 2023.
בנובמבר 2024 הגיעו הצדדים להסכמות חלקיות בעניין רישום הזכויות בנכסי נדל"ן ותשלום כספים ליורשים. הוסכם גם שיוגש צו לגילוי מידע בנוגע לחשבון בנק שהועבר למבקשת. בהמשך, הגישה המבקשת בקשה לחתימת בית המשפט על צווי גילוי מסמכים נרחבים, בעניין החברה ובעניין חשבונות הבנק של משיבה 1. המשיבים התנגדו לבקשה.
בית המשפט קמא נעתר לבקשה באופן חלקי, וצמצם את צו הגילוי לחשבונות הבנק של החברה בלבד. באשר לחשבונות הבנק של משיבה 1, דחה בית המשפט את הבקשה.
בבקשת רשות הערעור טענה המבקשת כי בדיון הגיעו הצדדים להסכמה בנוגע לצווי הגילוי, וכי בית המשפט שגה באפשרו למשיבים לחזור בהם מהסכמתם. המשיבים טענו כי מעולם לא הושגו הסכמות בעניין היקף הצו לגילוי מסמכים, וכי הבקשה גורפת ופוגעת בפרטיות משיבה 1.
השופטת פאני גילת כהן דחתה את בקשת רשות הערעור, בקובעה כי:
- מדובר בהחלטת ביניים בענייני סדרי דין, וערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות כאלה
- לא הונחה תשתית לטענה שהושגה הסכמה בין הצדדים בנוגע לגילוי מסמכים
- המבקשת לא הגישה בקשה מנומקת כראוי לגילוי מסמכים אלא צווים גורפים ובלתי מידתיים
- בנסיבות המקרה, בדין ביכר בית המשפט קמא את זכות המשיבה 1 לפרטיות
המבקשת חויבה בהוצאות המשיבים בסך 5,000 ₪.
