פסק הדין עוסק בבקשת רשות ערעור שהגיש בנה של המנוחה, אשר הלכה לעולמה בשנת 2013 והותירה אחריה צוואה משנת 1994. בצוואתה הורישה המנוחה את עיזבונה לשני בתי כנסת, תוך הוראה מפורשת המדירה את ילדיה מירושה. ילדי המנוחה התנגדו לקיום הצוואה, אולם התנגדותם נדחתה בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה. ערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון נדחו אף הם, והצוואה קוימה כדין.
התביעה החדשה בטענת תרמית והבקשה לעיכוב ביצוע
לאחר מיצוי כלל הליכי הערעור, הגיש המבקש תביעה חדשה לביטול פסק הדין בטענה לתרמית, זיוף, הונאה ושורה של עוולות נוספות, ובמקביל עתר לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, תוך שקבע כי מדובר בניסיון לעקוף פסק דין חלוט שנדון והוכרע בשלוש ערכאות, וכי סיכויי התביעה החדשה נמוכים. הודגש כי המבקש מחזיק בדירת עיזבון, מסרב לפנותה וצבר חובות משמעותיים.
החלטות נוספות של הערכאה הדיונית
במסגרת ההחלטה נדחו גם בקשות לצירוף ראיות חדשות, לאחר שנקבע כי אין בהן כדי לשנות מהמסקנה שהצוואה משקפת את רצון המנוחה. כן נמחקו על הסף תביעות נוספות שהגיש המבקש לעיון במסמכים ולסעדים הצהרתיים נגד עורכי הדין שטיפלו בצוואה, בשל היעדר יריבות, שיהוי קיצוני ומעשה בית דין. עם זאת, הובהר למבקש כי באפשרותו להגיש כתב תביעה מתוקן ומסודר ביחס לטענתו להיותו "בר רשות" בנכס, בכפוף לצירוף כל בעלי הזכויות.
הכרעת בית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה. נקבע כי ההחלטה הדוחה עיכוב ביצוע מצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, וכי לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות. הודגש כי זוכה זכאי לממש את זכייתו, וכי אין הצדקה לאפשר למבקש להמשיך ולהחזיק בנכסי העיזבון תוך צבירת חובות. הבקשה נדחתה במלואה, ללא צו להוצאות.
