פסק הדין בתיק 1387131/3, שניתן על ידי בית הדין הרבני הגדול ביום 4 בינואר 2024, עוסק בבקשת האם לשנות את מקום מגוריה עם ילדיה הקטינים, לאחר שעברה להתגורר בעיר ב' והעתיקה את מקום מגוריה לעיר א'. האם טוענת כי עקב מצבה הרפואי, היא נדרשת להתגורר בסמיכות לאחד מבני משפחתה, ומלבד זאת, אין באפשרותה הכלכלית לעבור לעיר א'.
רקע המקרה
הצדדים היו נשואים והיו להם ילדים קטינים. לאחר הגשת תביעת גירושין על ידי הבעל, עזב את הבית. לאחר מכן, האם עברה להתגורר בעיר ב', שם מתגוררת אחותה. לאחר מכן, היא מבקשת לעבור לעיר א', שם מתגוררת אחות אחרת שלה. הבעל מתנגד למעבר, בטענה כי הוא יפגע בקשר עם הילדים ובזמני השהות עימם.
עמדת בית הדין
בית הדין הרבני הגדול קיבל את עמדת הבעל והחליט למנוע את המעבר. הדיינים ציינו כי המעבר יפגע משמעותית בקשר בין הילדים לבין אביהם, במיוחד בגילם הצעיר. הם הדגישו את החשיבות של שמירה על יציבות הקשר בין הילד להוריו, והביעו חשש כי המעבר יפגע בטובתו של הילד.
שיקולים משפטיים
ההחלטה התבססה על עקרון טובת הילד, העומד בבסיס דיני המשפחה בישראל. בית הדין שקל את השפעת המעבר על הקשר בין הילד להוריו, את גיל הילד, את המרחק הגיאוגרפי, ואת האפשרות לשמור על קשרים משפחתיים לאחר המעבר. הדיינים גם התייחסו לכך שהאם לא הציגה מקום עבודה קונקרטי בעיר א', והמעבר לא היה מוצדק מבחינה מקצועית.
מסקנות והשלכות
פסק הדין בתיק 1387131/3 מדגיש את המתח שבין הזכות של ההורה המשמורן לבחור את מקום מגוריו לבין הזכות של ההורה השני לשמור על קשר עם ילדיו. ההכרעה בסוגיה זו מציבה גבולות ברורים למעבר מגורים של הורה עם הילד, ומבהירה כי כל שינוי כזה ייבחן בקפידה, תוך שימת דגש על טובת הילד.
