פסק הדין בתיק 1364663/9, שניתן ביום 7 ביולי 2024 על ידי בית הדין הרבני האזורי באר שבע, עוסק בבקשת האם להעביר את מקום מגוריה עם בנה הקטין לעיר ג' המרוחקת כ-150 ק"מ מבאר שבע, ובקשת האב למנוע את המעבר בשל החשש לפגיעה בקשר עם הילד.
רקע המקרה
האם, אם לשלושה ילדים, מבקשת לעבור להתגורר בעיר ג' בעקבות הצעת עבודה חדשה. האב מתנגד למעבר, בטענה כי המרחק הגיאוגרפי יפגע משמעותית בקשרו עם הילד, במיוחד בשל גיל הילד הצעיר (בן 4) והקשר הקרוב ביניהם. האב טוען כי המעבר יגרום לנתק בין הילד לבין משפחתו המורחבת בבאר שבע, ויפגע בזמני השהות והקשר הרגשי עם ההורה השני.
עמדת בית הדין
בית הדין הרבני קיבל את עמדת האב והחליט למנוע את המעבר. הדיינים ציינו כי המרחק הגיאוגרפי הגדול יגרום לפגיעה משמעותית בקשר הילד עם אביו, במיוחד בגיל כה צעיר. הם הדגישו את החשיבות של שמירה על יציבות הקשר בין הילד להוריו, והביעו חשש כי המעבר יפגע בטובתו של הילד.
שיקולים משפטיים
ההחלטה התבססה על עקרון טובת הילד, העומד בבסיס דיני המשפחה בישראל. בית הדין שקל את השפעת המעבר על הקשר בין הילד להוריו, את גיל הילד, את המרחק הגיאוגרפי, ואת האפשרות לשמור על קשרים משפחתיים לאחר המעבר. הדיינים גם התייחסו לכך שהאם לא הציגה מקום עבודה קונקרטי בעיר ג', והמעבר לא היה מוצדק מבחינה מקצועית.
מסקנות והשלכות
פסק הדין מדגיש את החשיבות של שמירה על קשרים משפחתיים יציבים לטובת הילד, במיוחד בגיל צעיר. ההחלטה מציבה גבולות ברורים למעבר מגורים של הורה עם הילד, ומבהירה כי כל שינוי כזה ייבחן בקפידה, תוך שימת דגש על טובת הילד. ההחלטה גם מצביעה על הצורך בהצגת תשתית עובדתית מספקת ומנומקת כאשר מבוקש שינוי מקום מגוריהם של הקטינים.
