בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דן בערעור של אם על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שעסק במזונות שלושת ילדי הצדדים. במהלך הדיון הוסכם כי החיוב ביחס לבן הבגיר יישאר על כנו, והערעור צומצם לשאלת מזונות שני הקטינים בלבד. האב חזר בו מהערעור שכנגד, ולכן נדון ערעור האם בלבד.
קביעות יסוד
נקבע כי המשפחה חיה בעבר ברמת חיים גבוהה מאוד וכי הכנסת האב גבוהה משמעותית מהכנסת האם, שהיא ההורה המטפל העיקרי.
בית המשפט הבהיר כי אין חשיבות מכרעת לשאלה האם הכנסת האב עומדת על סכום זה או אחר, מאחר שבכל מקרה יש בידו יכולת כלכלית מספקת למימון צורכי הקטינים. מנגד, נקבע שאין לייחס לאם הכנסה פנויה לצורך השתתפות במזונות.
הוכחת צורכי הקטינים
בית המשפט קיבל את קביעת הערכאה הדיונית שלפיה האם לא הוכיחה באופן מפורט את היקף צורכי הקטינים ברמה הגבוהה הנטענת, ולא הבחינה בין הוצאות הילדים להוצאות התא המשפחתי בכללותו.
לפיכך, נקבע כי יש לקבוע את צורכי הקטינים על דרך האומדנה ולא לפי הסכומים החריגים שנתבעו.
קביעת המזונות
הערעור התקבל בחלקו. נקבע כי האב יישא במלוא הצרכים שאינם תלויי שהות, ואילו בצרכים תלויי שהות תבוצע הפחתה בהתאם לחלק היחסי שבו האב נושא בפועל כאשר הילדים שוהים עמו. בהתאם לכך עודכנו סכומי המזונות החודשיים של שני הקטינים.
הוצאות חינוך ומדור
האב חויב במלוא הוצאות החינוך והרפואה של הקטינים, לרבות קייטנות ומחנות קיץ בישראל, אך נדחתה הדרישה לרשימת הוצאות פתוחה ובלתי מוגבלת. בנוסף נקבע כי האב יישא במלוא תשלומי המשכנתא על דירת המגורים, כדי להבטיח את מדור הקטינים, עד למועד שנקבע או עד הגיע הקטין הצעיר לגיל 18 או סיום לימודיו.
